כללי

בלתי מעורבים

מפעם לפעם נזרקת אצלנו כת. מה שעלה ממנה הוא שיש טייסים שהתבקשו להפציץ בית זה או אחר, אבל לפני שהטילו את הפצצות שאלו קודם לכן אם האיזור נקי מאזרחים ואין חשש לפגיעה בבלתי מעורבים. זאת שאלה שכל טייס צריך לשאול את עצמו ואת אלה ששלחו אותו. השאלה הזאת, אם הוקלטה, היא אות כבוד לצה"ל ולחיל … להמשיך לקרוא בלתי מעורבים

צוואה

מפעם לפעם, כלומר פעם ביומיים-שלושה, אנחנו מופצצים בהודעות דרמטיות שנועדו לחשל את רוחנו ולהכניס בנו מעט גאווה ותקווה. השבוע היו כמה כאלה ובראשן הודעתו של ראש הממשלה מר נתניהו שאמר:  "צוואת הנופלים זה מה שמדריך אותנו. אנחנו נילחם עד הסוף למען הנופלים ולמען הבטחת חיינו כאן בארץ ישראל". אני חייב לומר כאן שאני לא קראתי … להמשיך לקרוא צוואה

עוד כמה נשיקות והלכתי

מפעם לפעם צריך לומר כמה מלים על האלמנות הצעירות האלה שנלכדו בעין המצלמה, ניצודו בעל כורחן ואין מוצא, עומדות המומות כשהן נפרדות מבעליהן, מהארוס, מהחבר, בוכות מילות פרידה למיקרופונים של הערוצים שמסביב. אהוב שלי, איפה אתה? עכשיו הן מצטרפות לרשימה הארוכה ארוכה של האלמנות הצעירות, של החברות בראשית דרכן כזוג, אימהות צעירות שעומדות מול חורבן … להמשיך לקרוא עוד כמה נשיקות והלכתי

הקוסם לא הגיע

מפעם לפעם אני חושב על מסיבות העיתונאים האלה. עם הדגלים הנפוחים שלא חשו אף פעם את מגע הרוח, עם השולחן שעטוף כמו דלפק של מוכר פטישים מפלסטיק ביום העצמאות, שני מיקרופונים מוצלבים, כיסאות נמוכים מדי, והמתנה ארוכה ארוכה לקוסם שלא מגיע. ואז, כשאנחנו גמורים מעייפות, אתם נכנסים לחדר המַשְמים הזה כדי לדבר איתנו. אבל הערב … להמשיך לקרוא הקוסם לא הגיע

מה יהיה?

לפני שאני מתחיל אני חייב לומר לכם: אני לא יודע מה יהיה. אני אומר את זה כי פה ושם אנשים מתקשרים ושואלים – תגיד יערי, מה יהיה? אתה הרי מדבר ברדיו אז אתה בטח יודע. אני ממלמל שאנחנו ננצח, ואז הם אומרים, חלאס, את זה גם אנחנו יודעים, תענה לנו ברצינות: מה יהיה? אני מסמיק … להמשיך לקרוא מה יהיה?

הדמעות בוכות מעצמן

מפעם לפעם אני נזכר בשיר שמרים ילן שטקליס כתבה לנו כשהיינו ילדים: אמא אמרה לי: דני! / ילדי הוא גיבור ונבון, / ילדי לא יבכה אף פעם / כפתי קטון. אמא שלי היתה שרה לי את השיר הזה ואני לא בכיתי, ואחר כך שרתי אותו לילדיי והם לנכדיי, והיו צריכות לחלוף שנים רבות עד שהגענו … להמשיך לקרוא הדמעות בוכות מעצמן

היום שהיה והיום שאחרי

מפעם לפעם ובעיקר בימים שבהם אתה לא רוצה עוד לעסוק בכאבי היום הזה, אתה פונה לעסוק ביום שאחרי. כל אחד מקווה שאחרי ימי הבלהות והאבל יבואו ימים זוהרים, ימים שהם לא יום ולא לילה, ימים של שיקום וצמיחה. בלי לחלום על היום שאחרי, קשה מאד לעבור את היום הזה. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, … להמשיך לקרוא היום שהיה והיום שאחרי

חוזרים למסלול?

ושוב מפעם לפעם. חמישה שבועות חלפו מאז אותם ימים שבהם נהגתי לשדר ברדיו ברשת ב' בכל יום שישי סיכום אישי של שלוש דקות על משהו מאירועי השבוע. פעם בכעס ופעם אחרת בהומור. זה קרה בתוכנית של ירון אנוש בשעה ארבע וחמישה, אולי ארבע ושמונה דקות, אחר כך פוליקר שר והספינה הפליגה ליוון. כל שבוע כבר … להמשיך לקרוא חוזרים למסלול?

השלושים

תמו ימי השלושים ואין ניחומים. אנחנו עדיין מחפשים ניצחון. מהו הניצחון? כל מה שיחזיר לנו את האוויר לריאות, יימחה את טעם התבוסה האיומה של יום שמחת תורה. הממשלה צריכה להביא לנו את הניצחון, את השיבה הביתה לשדרות, לבארי, לאופקים ולכפר עזה. לאשקלון. וגם לקריית שמונה, ליראון ולמשגב עם. אזרחי ישראל היקרים, הוא יאמר בפנים אפורות … להמשיך לקרוא השלושים

איום קיומי

שבועיים למלחמה – פרק תשיעי: איום קיומי יום שישי בבוקר, שבועיים למלחמה. בחרתי להדהד את הרשימה של דרור פוייר בעקבות התמונה הזאת של ח"כ שמחה רוטמן עומד בפתח הבית הנטוש של משפחתו של דרור פוייר בכפר עזה. באמת אפשר לצאת מהדעת. דרור סוגר איתו את החשבון בעצמו, https://www.facebook.com/569133370/posts/10160461634773371/ אבל אני רוצה להמשיך את הקו שנמתח … להמשיך לקרוא איום קיומי