מפעם לפעם אני חושב על מסיבות העיתונאים האלה. עם הדגלים הנפוחים שלא חשו אף פעם את מגע הרוח, עם השולחן שעטוף כמו דלפק של מוכר פטישים מפלסטיק ביום העצמאות, שני מיקרופונים מוצלבים, כיסאות נמוכים מדי, והמתנה ארוכה ארוכה לקוסם שלא מגיע. ואז, כשאנחנו גמורים מעייפות, אתם נכנסים לחדר המַשְמים הזה כדי לדבר איתנו. אבל הערב … להמשיך לקרוא הקוסם לא הגיע ←

לפני שאני מתחיל אני חייב לומר לכם: אני לא יודע מה יהיה. אני אומר את זה כי פה ושם אנשים מתקשרים ושואלים – תגיד יערי, מה יהיה? אתה הרי מדבר ברדיו אז אתה בטח יודע. אני ממלמל שאנחנו ננצח, ואז הם אומרים, חלאס, את זה גם אנחנו יודעים, תענה לנו ברצינות: מה יהיה? אני מסמיק … להמשיך לקרוא מה יהיה? ←

מפעם לפעם אני נזכר בשיר שמרים ילן שטקליס כתבה לנו כשהיינו ילדים: אמא אמרה לי: דני! / ילדי הוא גיבור ונבון, / ילדי לא יבכה אף פעם / כפתי קטון. אמא שלי היתה שרה לי את השיר הזה ואני לא בכיתי, ואחר כך שרתי אותו לילדיי והם לנכדיי, והיו צריכות לחלוף שנים רבות עד שהגענו … להמשיך לקרוא הדמעות בוכות מעצמן ←

מפעם לפעם ובעיקר בימים שבהם אתה לא רוצה עוד לעסוק בכאבי היום הזה, אתה פונה לעסוק ביום שאחרי. כל אחד מקווה שאחרי ימי הבלהות והאבל יבואו ימים זוהרים, ימים שהם לא יום ולא לילה, ימים של שיקום וצמיחה. בלי לחלום על היום שאחרי, קשה מאד לעבור את היום הזה. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, … להמשיך לקרוא היום שהיה והיום שאחרי ←

ושוב מפעם לפעם. חמישה שבועות חלפו מאז אותם ימים שבהם נהגתי לשדר ברדיו ברשת ב' בכל יום שישי סיכום אישי של שלוש דקות על משהו מאירועי השבוע. פעם בכעס ופעם אחרת בהומור. זה קרה בתוכנית של ירון אנוש בשעה ארבע וחמישה, אולי ארבע ושמונה דקות, אחר כך פוליקר שר והספינה הפליגה ליוון. כל שבוע כבר … להמשיך לקרוא חוזרים למסלול? ←

תמו ימי השלושים ואין ניחומים. אנחנו עדיין מחפשים ניצחון. מהו הניצחון? כל מה שיחזיר לנו את האוויר לריאות, יימחה את טעם התבוסה האיומה של יום שמחת תורה. הממשלה צריכה להביא לנו את הניצחון, את השיבה הביתה לשדרות, לבארי, לאופקים ולכפר עזה. לאשקלון. וגם לקריית שמונה, ליראון ולמשגב עם. אזרחי ישראל היקרים, הוא יאמר בפנים אפורות … להמשיך לקרוא השלושים ←

שבועיים למלחמה – פרק תשיעי: איום קיומי יום שישי בבוקר, שבועיים למלחמה. בחרתי להדהד את הרשימה של דרור פוייר בעקבות התמונה הזאת של ח"כ שמחה רוטמן עומד בפתח הבית הנטוש של משפחתו של דרור פוייר בכפר עזה. באמת אפשר לצאת מהדעת. דרור סוגר איתו את החשבון בעצמו, https://www.facebook.com/569133370/posts/10160461634773371/ אבל אני רוצה להמשיך את הקו שנמתח … להמשיך לקרוא איום קיומי ←

שבועיים למלחמה – יומן עשירי: סידור עבודה. באולם הקבלה של מלון שפיים, ביתם הזמני של פליטי קיבוץ כפר עזה, נתלה אתמול לוח בריסטול כתוב בכתב יד. הכותרת: לוויות יום ו' 20.10 ואחריה סידור העבודה לאותו יום: הקורבן ה 40 של הקיבוץ, בלהה אפשטיין תיקבר בעינת ב 10:00; אורלי ודוד שוורצמן, הקורבן ה- 41 וה- 42 … להמשיך לקרוא סידור עבודה ←

בעקבות השבוע הזוועתי שהולך ומסתיים, האמריקנים מקבלים את ראש ממשל ישראל בדיוק כפי שהם רצו לראות אותו: מבושל בדיוק בטמפרטורה ועוד קצת כי החשבונות על הנאומים בקונגרס והביזוי של ביידן לאורך כל הדרך השאירו כתמים שלא יורדים. הם קיבלו ראש ממשלה מפורק נפשית וציבורית. הם קיבלו את מדינת ישראל מוכה, אחת שכמעט הורדה על ברכיה … להמשיך לקרוא כמה מלים על אמריקה ←

מפעם לפעם אני נזכר באמא שלי. "נזכר" כלומר מהרהר בפעילותה הציבורית. לזכור אני זוכר יום יום. בעונה הזאת אנחנו (ילדיה ונכדיה וגם ניניה)נוהגים להעניק מלגות לזכרה לנשים פורצות דרך בתחום החברתי. השנה התמהמהנו (משפחות הבנים) אבל נשוב בשנה הבאה. זאת היתה דרך ראויה להנצחתה, והצרכים רבים. השבוע חשבתי עליה עם הסתלקותה של פרופסור אליס שלוי … להמשיך לקרוא בין שתי נשים ←