מפעם לפעם, ובעיקר אחרי שהתבררו מימדי הניצחון במלחמה, אני מתפנה לעסוק בחלק הראשון של קריאת הקרב שמובילה אותנו כבר עשרה חודשים ומתנוססת בכל שלט ומדבקה לאורך הכבישים. יחד ננצח. בכל צומת, שלט חוצות, הלוויות, ימי זיכרון וגעגוע. אחרי עשרה חודשים אני מבין כבר מהו הניצחון, מה מחירו והתיסכול הגדול שטמון בו, אך ככל שהזמן חולף … להמשיך לקרוא ביחד ←

מפעם לפעם ובעיקר כשהשליחים יוצאים וחוזרים כדי להגיע להסכם עם האויב, מחשבה מתגנבת ללב – מה עוד חסר בהסכם כדי שיחזיק מעמד ליותר מחמש שעות תקשורתיות להפליא? על מה עוד אפשר לעשות ולא עשינו? וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, התשובה לשאלה הזאת נמצאת מתחת לאף ממש, ומרוב רעש וערוצים אנחנו לא שומעים ולא רואים: … להמשיך לקרוא הסכם ←

מפעם לפעם הוא נוסע. זה נשמע קצת ציני – לא?   הלוך ושוב, קיסריה- ירושלים, ירושלים-קיסריה. צ'קלקות, ניידות, התרגשות מדומה. כמה אפשר??!   פעם הוא היה נוסע-נוסע. למשל כשנייר הטואלט היה נגמר בשירותים בקיסריה. לארצות הברית, לצרפת, להודו, יפן או מוסקבה. ארוחות, מלונות, כביסה, חיבוקים, מצעדים, הלוויות והכתרות. והיום? המטוס המצ'וקמק שעלה מיליארד שקלים כדי … להמשיך לקרוא הנוסע המתמיד ←

מפעם לפעם אני לוקח הפסקה. כלומר – לא ממש הפסקה – הפסקונת. למשל – אני לא רואה את החדשות בשמונה אלא כדורגל. אחר הצהרים, ברגעים המסחררים לכאורה של רפי רשף, אני מתמכר לוימבלדון או לטור דה פרנס. ככה החדשות לא פוגעות בי. לאט לאט אני מגלה שלדיאטה הזאת יש כח משלה. גם כשאני מפסיק אותה … להמשיך לקרוא באלה הימים ←

מפעם לפעם אני כורע תחת עומס הנוסטלגיה. זה התקף ידוע אצל מבוגרים שרק עברם הגדול פתוח בפניהם בעוד העתיד שייך לנכדיהם. כך רגליי הוליכו אותי לירידי שבוע הספר העברי בתל אביב ובירושלים שהם כשלעצמם חתיכת נוסטלגיה בעידן שבו אפשר להזמין את הספרים ברשת או בכלל לא לקרוא. שם גיליתי שהנוסטלגיה חיה ובועטת בעיקר בתחום ספרי … להמשיך לקרוא המכתב שהלך לאיבוד ←

מפעם לפעם אני נזכר בסיפור שכתבתי אחרי מלחמת יום הכיפורים. שם הסיפור "מיתה יפה" , בְּ ת' . זה היה סיפור על גבר מבוגר, נשוי ובלי ילדים, שלא נקרא למלחמה, אך התעקש להתגייס למרות שלא קראו לו. הוא לבש מדים ונסע לבדו לחזית. בדרך הוא נהרג בתאונת דרכים, ומשום שלבש מדים בשעת התאונה, הוא נקבר … להמשיך לקרוא מיתה יפה ←

מפעם לפעם אנחנו נתקעים עם מילה שצובעת את חיינו במכת מכחול אחת. אנחנו משוסעים, מתפללים, מתאבלים, מפגינים, אבלים ושבורי לב כל אחד בנפרד, אבל כולנו יחד ממתינים לדבר הגדול המשותף לכולנו – לעיסקה. כאלה אנחנו: עם של סוחרים ויזמים חצופים, תנו לנו עיסקה ואנחנו נראה לכם מה זה קומבינה. Low cost הוא השם הנרדף שלנו. … להמשיך לקרוא קומבינות ←

מפעם לפעם – שוב יום ירושלים. אני מרגיש צורך לחלוק איתכם את מחשבותיי סביב היום הזה. כל חיי הייתי ירושלמי מבחירה, ואני מתגורר לא רחוק מלועו של הר הגעש הקדוש עם הכותל ואל אקצה במרכזו. גפרור אחד וכל העסק בוער. אף פעם לא יצאתי עם דגל לראש חוצות כדי לצעוד דרך הרובע המוסלמי, ולא תקעתי … להמשיך לקרוא יום ירושלים עאלק ←

הגיבור האמיתי של השבוע מפעם לפעם, בין הקראת שמות הנופלים שהותרו לפירסום, והמעבר האגבי לכתבינו בצפון שעומדים נואשים בשולי החורבות של הצפון הנטוש, מתגלגלת לפתע פצצה. לא – זה לא דובר צה"ל המשמים שאמר משהו חדש או האיום התקופתי של בני גנץ. זה דבר אחר לגמרי: המדובר בשתי כתבות מפוארות של רביב דרוקר השבוע בערוץ … להמשיך לקרוא הגיבור האמיתי של השבוע ←

מפעם לפעם יש שבועות שלאחריהם הכל משתנה. כלומר – הכל השתנה כבר קודם אלא שלפתע, בתוך מספר ימים, השינויים הופכים למציאות מוצקה, לדרך חיים. זה כמו עדכון שהמחשב עשה לך בלילה, אתה עדיין כותב מימין לשמאל אבל כל השאר השתנה, האות, צורת השמירה, התשלום החודשי ואתה מרגיש אבוד כי המסמך שכתבת אתמול נעלם. לנכדים אין … להמשיך לקרוא עידן חדש ←