כל הפוסטים של yadmin

המזוודות הוורודות

כל השבוע ישבתי בפה פעור וראיתי איך משדרי החדשות מגלגלים את הסיפורים על המפיכה השלטונית שמתבשלת באש גלויה בכנסת ובנותיה ונשבעתי לעצמי שאני לא הולך לכתוב על זה בסוף השבוע. שכולם יכתבו על זה. אני לא. אני לא הייטקיסט ולא פרופסור לכלכלה, ראש המוסד לשעבר או נשיא לשכת עורכי הדין. הם מובילים את הקרב ובצדק. … להמשיך לקרוא המזוודות הוורודות

גלגולו של הפחד

מפעם לפעם, ובעיקר בשבועות האלה, אני נזכר בימי החורף לפני שלוש שנים. גם אז לא היה חורף מי יודע מה, והעננים היחידים היו כתבי האישום, אלף, אלפיים וארבעת אלפים שהתקדרו בשמיו של ראש הממשלה. שוחד, מרמה והפרת אמונים. לא פשוט אבל חיינו הפרטיים התנהלו פחות או יותר על מי מנוחות. אבל לכל דבר יש סוף: … להמשיך לקרוא גלגולו של הפחד

מורשת

מפעם לפעם אני חושב, בהתחשב בקצבת החיים שעוד נותרה לי, איך אסכם את חיי. לא בפרטים אלא בגושים. כלומר אני יכול להתעכב על מאורעות גדולים שזכיתי לחוות: אני זוכר את אבא שלי חוזר עם כפייה לבנה מסיני ב 1956 (הוא לא לחם שם, אבל זה היה טיול של החבר'ה בעבודה'), את בן גוריון בחידון התנ"כ, … להמשיך לקרוא מורשת

ימי נקם ושילם

קשה לומר השבוע מפעם לפעם. זה לא ענן חולף, לא גשם פתאומי שהרטיב את הכביסה שתתיבש מחר, לא אוטובוס ריק שחלף בתחנה ולא אסף אותך וגרם לך לחכות לאוטובוס הבא. לצונאמי הזה אין שם אבל הוא תוצאה של אינספור רעידות אדמה קטנות שהרימו את הגל הענק שמתנשא כעת מעל תל אביב שעומדת כעת מולו ואומרת … להמשיך לקרוא ימי נקם ושילם

ריסטרט?

מפעם לפעם ובעיקר בפרוס החגיגות לציון 75 שנה למדינת ישראל צריך לעשות חשבון נפש וגם חשבון החומר כדי לראות מה קרה כאן בכל השנים האלה. גם שונאיה הגדולים של ישראל יכירו בכך שההיסטוריה שלה היא סיפור הצלחה משוגע: קודם כל מפני שהמדינה שרדה. בשנים הראשונות היו מי שחשבו שזה ייגמר תוך כמה שנים. היא צמחה … להמשיך לקרוא ריסטרט?

בימים של קווים אדומים

מפעם לפעם אני נזכר בקווים האדומים. זה מין זיכרון עמום, מהימים שבהם בדצמבר שחון שכזה, התוכנית החשובה ביותר בטלוויזיה היתה התחזית. דני רופ היכה בסלע ולא יצאו ממנו מים. וכך צללנו אל הקו האדום, איים גדולים התרוממו מתוך האגם והקו האדום היה לשחור.  כולנו ידענו שהארץ מתייבשת, השדות קמלו והמטעים נשמו. זה היה פחד מוות … להמשיך לקרוא בימים של קווים אדומים

דלתות מסתובבות

מפעם לפעם, ובעיקר בשבועות שבהם כל הדברים שלא מתקבלים על הדעת קורים ואין לי שום יכולת לעצור אותם, אני משחק עם עצמי בדלתות מסתובבות, כמו בסרט ההוא. אני נכנס לדלת שוב ב 2017 ועוצר אותה בכיוון אחר מכפי שהיא נעצרה באמת. מה היה קורה אז? איך החיים היו מתפתחים?     במשחק הזה, בניגוד לכל … להמשיך לקרוא דלתות מסתובבות

בזכות הפיצול

מפעם לפעם ובעיקר בשבועות כמו זה שעבר עלינו, אני מרגיש שהגוף והנפש לא עומדים יותר במעמסה. הקמת ממשלת המלא-מלא גורמת לי ואף לרבים שמלכתחילה הם מלא-מלא, לחששות רבים חוסר תיאבון ושינה טרופה. גם נסיונות הבריחה למחוזות הכדורגל על מלא-מלא לא מועילים, ניסיתי, כל ערב כמעט, ולכן הזמנתי תור לקופת חולים. הרופא קיבל אותי במאור פנים … להמשיך לקרוא בזכות הפיצול

חיי שרה

בשבת שעברה, היתה פרשת חיי שרה. זאת הפרשה החמישית בספר בראשית. למי שלא עקב – מאז הגשר של שמחת תורה הספקנו לברוא את העולם, להיות מגורשים מגן עדן, לחטוף מבול נוראי ולשמוע שאלוהים אמר לאברם ששנים היה תקוע בחרן לקחת את הרגליים וללכת לארץ כנען. הצעדים הראשונים כאבי האומה לא היו קלים לאברם שבינתיים היה … להמשיך לקרוא חיי שרה

לאומי

מפעם לפעם, ובעיקר כשנגמרות המילים, אני אוחז במילה אחת רק כדי שלא להחליק עוד במדרון. מין בלם חירום. הנדברקס. השבוע מצאתי מילה כזאת: לאומי. זה לא שהמילה חדשה: היא הכי שחוקה, שהרי יש בנק לאומי, וכבוד לאומי, ומצב רוח לאומי, משורר לאומי, ואפילו חוק לאום שהוא מה-זה-לאומי. וממשלה לאומית. כולה. איזה לאום? יהודי. ברור. וישראלי? … להמשיך לקרוא לאומי