מפעם לפעם ובעיקר בימי הקיץ הלוהטים, גם אני עוקב בתקווה אחרי המרוץ למדליות. זה לא תמיד נוח, זה מחייב לשנות את שעות השינה ולהרחיב את תחומי העניין כדי להיות שותף לרגע הנדיר שבו אחת או אחד משלנו, פרי בטננו ואהבותינו שאין להן גבול, תעלה לפודיום ותקבל מדליה על ניצחונה במכות רצח ובעיטות לפנים. ומיתר יימתח … להמשיך לקרוא המדליות של הלב ←

כבר סוף יולי, אתם לא מוכנים להמשיך לרוץ כשבחוץ שמונים אחוזי לחות וארבעים אחוזי הדבקה. אתם הזמנתם את חופשה ביוון עוד באפריל, ועמוק בלב אתם יודעים שאם לא תטוסו היום מישהו ישלם על זה בחייו: אתם, הילדים, אולי השכנים. אז אתם נוסעים. ואם תיתקעו שם בלי יכולת לחזור? שימות העולם, יש עוד אלפים כמונו, יאללה, … להמשיך לקרוא שימות העולם ←

מפעם לפעם מגיע מקרה כזה של ייראו וייראו. משפט מפחיד זה ייראו וייראו. תכניס נהג משאית שהרג כמה הולכי רגל ל 15 שנים בבית סוהר ומהיום והלאה כולם יבדקו את הברקסים. ממש. ועוד לא אמרנו כלום על אנסים או פוליטיקאים שראו, ועוד איך ראו, אבל לא יראו. לתשעת הימים האחרונים לפני ט' באב שבו מציינים … להמשיך לקרוא יראו וייראו ←

בעצם הרגעים האלה מסתיימת באופן רשמי כהונתו של ראובן ריבלין כנשיא המדינה. זה לא שאני חושב שנשיא המדינה זה מוסד חשוב במיוחד, אבל במדינה שבה אין מוסד אחד נורמלי, הבית בקצה ז'בוטינסקי זוהר בחשיבות עצמית וכללית רבה. לרגל האירוע , אני רוצה לספר לכם כאן סיפור קטן, כזה שמאיר על דמותו של הנשיא העשירי ותקופת … להמשיך לקרוא הנשיא העשירי – סוף ←

מפעם לפעם, ותמיד זה קורה בפרוץ חודש יולי, שמשתרע בנחת בין תמוז ואב המלאים בשמחה שלאחר הקציר, כשמגיע גל חום כזה שמוציא לך את החשק לחיות. אי אפשר עם זה יותר, אתה ממלמל לעצמך, וצריך לעשות לזה סוף! אתה מרים את קולך, כי אחרת אין לנו חיים. לחתוך את העניין וגמרנו! וכפי שקורה יותר מאשר … להמשיך לקרוא כחום היום ←