מפעם לפעם גם אני רוצה להיות כמו כולם: אני רוצה להצמיד שני דגלים לחלונות המכונית, אולי אפילו דגל גדול, קצת פָּרוּם בשוליים שיתרומם מהפגוש במלוא העוצמה והגאווה. לנסוע כך לקניות לקראת החג, מלא בשר, סטייקים פילה ולא רק כנפיים, שיהיה על האש כמו שצריך, ברוחב לב. להוסיף שני בקבוקי עראק, גם שיבאס, והבירות כבר במקרר. … להמשיך לקרוא גם אני רוצה
כללי
ניצחון
מפעם לפעם, ובעיקר כשהערפל על המשך חיינו הולך ומתעבה כולל הריח של השרוף, מה שנותר הוא להתרכז בעבר, בימים שהניצחון היה מוחלט, הנעורים תמימים, החדשות ארכו חצי שעה ומשה חובב הרעיד את הלב בימי מלחמה וזיכרון – יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה. … להמשיך לקרוא ניצחון
ממירון תבוא הישועה
מפעם לפעם יש ערבים כאלה בירושלים: חול המועד, הטמפרטורה סביב שלושים מעלות, אין רוח, ועשן המנגלים מכסה את העיר בענן של ריח בשר החיות שהוקרבו השנה. מה אתה רוצה שאנשים יעשו? חול המועד קצר, אי אפשר לנסוע לשום מקום, משפחות גדולות, חם בבית וצפוף, נצאה לגנים לראות אם פיתח הסמדר. הנצו הרימונים. והיית אך שמח. … להמשיך לקרוא ממירון תבוא הישועה
ימים נוראים
מפעם לפעם, הכותרת "מפעם לפעם" לא מתאימה. בפעם הזאת כל השאלות מתנקזות לחודש אחד. מ יד' בניסן ועד למוצאי ה' באייר. בעצם שלושה שבועות ויומיים, ימי החגים הלאומיים שמתוחים בין חציית הים ושפוך חמתך, ועד ל "הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה, פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים." אלה ימים של חשבון נפש לאומי, … להמשיך לקרוא ימים נוראים
מחסניות הפחד
מפעם לפעם, ובעיקר עם פרוץ האביב, צריך למלא מחדש את מחסניות הפחד. אחרת – איך נעמוד כאיש אחד מול הדברים שעוד יקרו כאן? אנחנו יוצאים מהחורף שנת עשרים וארבע מותשים לגמרי, אבלים ופצועים, אילמים, מבוהלים, חפויי ראש ואדישים. מה לעשות? הנה תזכורת: לפני שבועיים קראנו בפרשת "זכור" על הקרב שבין ישראל לעמלקים. משה הזקן והעייף … להמשיך לקרוא מחסניות הפחד
שיגעון
מפעם לפעם אני מרגיש צורך לצאת להגנתו של עמית למקצוע. האמת היא שמאז שבעה באוקטובר היחס שלי לכל כתבי טלוויזיה והשדרים נע בין הערצה לכוח הפיזי והנפשי להמשיך ולקשקש בלי הכרה משתים עשרה בצהרים ועד חצות הלילה, לבין הרצון שלא להביט בהם, מרוב בושה, איך אתם יכולים להמשיך ולדברר מערכת שאיבדה את הכיוון ולהעביר עוד … להמשיך לקרוא שיגעון
מערכה אחרונה
מפעם לפעם אני חושב על המחזות שייכתבו כאן בעתיד. בינינו – יש כאן חומר לאין סוף עלילות גבורה, שחיתות מוסרית, תאוות בצע, מלחמות, ניצחונות, גאונים ומשוגעים, הגירה, שפות, עדות, עושי חסד ומאחזיי עיניים. אבל, מתוך כל השפע הזה מעל כולם בולט מחזה שייקספירי גדול אחד, שהעלילה שלו נכנסת כעת למערכה האחרונה שלה. כל רוקחי הלחשים, … להמשיך לקרוא מערכה אחרונה
ברבות הימים
מפעם לפעם אני חושב עליִךְ, עליךָ, המפגינים הבלתי נלאים מהימים הרחוקים ההם של המאבק במהפיכה המשפטית, איך אחזתם בדגל בכל שבוע ויצאתם לגשרים, לצמתים, רתחתם, קיוויתם, משום שידעתם שזה ייגמר רע. גם בחלומות הכי שחורים לא ראיתם את הנגב והגליל נכבשים, את הקופה מתרוקנת והאמון נשבר. הייתם התקווה, האמא הלוחמת שלא נשברת. וכפי שקורה יותר … להמשיך לקרוא ברבות הימים
המשא ומתן האמיתי
מפעם לפעם, ואולי זה האביב שהתחיל והתארכותה של מלחמת ההתשה הנוראה בעזה, התמונה מתבהרת: לא הלחץ הצבאי יביא שלום, לא תפיסתו של סינואר במנהרה שלו, לא חשיפת עוד מנהרה שלא ידענו עליה או פיר כזה הוא או אחר. המשא ומתן, ואולי מוטב לומר השיח שמתנהל עכשיו הוא הרבה יותר מורכב: לא מדובר בו על … להמשיך לקרוא המשא ומתן האמיתי
רטרו
מפעם לפעם, ובעיקר כשהמצב קפוא כמו השלג הנהדר הזה על החרמון שאסור לבקר בחורף 2024, מראים לנו סרטים מהעבר. זאת מין אופנה חדשה, רטרו של חדשות, כי אם אין כל חדש גם הישן יעשה את העבודה: הנה, ככה חטפו את הילדים לפני ארבעה חודשים, הנה ההוא, סינוואר, סתכלו סתכלו! היטלר עם כפכפים וגלבייה. לפני ארבע … להמשיך לקרוא רטרו