מפעם לפעם, ובעיקר עם פרוץ האביב, צריך למלא מחדש את מחסניות הפחד. אחרת – איך נעמוד כאיש אחד מול הדברים שעוד יקרו כאן? אנחנו יוצאים מהחורף שנת עשרים וארבע מותשים לגמרי, אבלים ופצועים, אילמים, מבוהלים, חפויי ראש ואדישים. מה לעשות? הנה תזכורת: לפני שבועיים קראנו בפרשת "זכור" על הקרב שבין ישראל לעמלקים. משה הזקן והעייף … להמשיך לקרוא מחסניות הפחד ←

מפעם לפעם אני מרגיש צורך לצאת להגנתו של עמית למקצוע. האמת היא שמאז שבעה באוקטובר היחס שלי לכל כתבי טלוויזיה והשדרים נע בין הערצה לכוח הפיזי והנפשי להמשיך ולקשקש בלי הכרה משתים עשרה בצהרים ועד חצות הלילה, לבין הרצון שלא להביט בהם, מרוב בושה, איך אתם יכולים להמשיך ולדברר מערכת שאיבדה את הכיוון ולהעביר עוד … להמשיך לקרוא שיגעון ←

מפעם לפעם אני חושב על המחזות שייכתבו כאן בעתיד. בינינו – יש כאן חומר לאין סוף עלילות גבורה, שחיתות מוסרית, תאוות בצע, מלחמות, ניצחונות, גאונים ומשוגעים, הגירה, שפות, עדות, עושי חסד ומאחזיי עיניים. אבל, מתוך כל השפע הזה מעל כולם בולט מחזה שייקספירי גדול אחד, שהעלילה שלו נכנסת כעת למערכה האחרונה שלה. כל רוקחי הלחשים, … להמשיך לקרוא מערכה אחרונה ←

מפעם לפעם אני חושב עליִךְ, עליךָ, המפגינים הבלתי נלאים מהימים הרחוקים ההם של המאבק במהפיכה המשפטית, איך אחזתם בדגל בכל שבוע ויצאתם לגשרים, לצמתים, רתחתם, קיוויתם, משום שידעתם שזה ייגמר רע. גם בחלומות הכי שחורים לא ראיתם את הנגב והגליל נכבשים, את הקופה מתרוקנת והאמון נשבר. הייתם התקווה, האמא הלוחמת שלא נשברת. וכפי שקורה יותר … להמשיך לקרוא ברבות הימים ←

מפעם לפעם, ואולי זה האביב שהתחיל והתארכותה של מלחמת ההתשה הנוראה בעזה, התמונה מתבהרת: לא הלחץ הצבאי יביא שלום, לא תפיסתו של סינואר במנהרה שלו, לא חשיפת עוד מנהרה שלא ידענו עליה או פיר כזה הוא או אחר.   המשא ומתן, ואולי מוטב לומר השיח שמתנהל עכשיו הוא הרבה יותר מורכב: לא מדובר בו על … להמשיך לקרוא המשא ומתן האמיתי ←

מפעם לפעם, ובעיקר כשהמצב קפוא כמו השלג הנהדר הזה על החרמון שאסור לבקר בחורף 2024, מראים לנו סרטים מהעבר. זאת מין אופנה חדשה, רטרו של חדשות, כי אם אין כל חדש גם הישן יעשה את העבודה: הנה, ככה חטפו את הילדים לפני ארבעה חודשים, הנה ההוא, סינוואר, סתכלו סתכלו! היטלר עם כפכפים וגלבייה. לפני ארבע … להמשיך לקרוא רטרו ←

  מפעם לפעם כל פעמוני האזעקה מצלצלים. לא האזעקות – זה שמור לצפון. הכוונה לפעמוני האזעקה המודרניים שמרעידים בעיקר את הרשתות החברתיות. השבוע כל קבוצות הווטסאפ קראו לי להצביע. מה זה קראו? התחננו. דתיים וחילוניים. איימו. אפילו בן גביר התקשר אלי. מאיפה יש לו את המספר שלי?! זה החיים שלך! רטטו כולם עם סימני קריאה … להמשיך לקרוא על מה היו הבחירות האלה לעזאזל? ←

מפעם לפעם, ובעיקר כשהמצב קפוא כמו השלג הנהדר הזה על החרמון שאסור לבקר בחורף 2024, מראים לנו סרטים מהעבר. זאת מין אופנה חדשה, רטרו של חדשות, כי אם אין כל חדש גם הישן יעשה את העבודה: הנה, ככה חטפו את הילדים לפני ארבעה חודשים, הנה ההוא, סינוואר, סתכלו סתכלו! היטלר עם כפכפים וגלבייה. לפני ארבע … להמשיך לקרוא רטרו ←

מפעם לפעם, וזה לא קרה הרבה בזמן האחרון, מתוך הכאוס המתמשך, ההרס, ההלוויות הצבאיות, הפליטות בארץ ושאר האסונות האסטרטגיים שבוקר השבעה באוקטובר הנחית עלינו, פתאום נקודה של אור: לוחמי הימ"מ הסתערו, הכירו כל דלת, כל מנעול, המסוקים חיכו באוויר, ושני אזרחים חטופים, נרגשים ואסירי תודה, נפלו לזרועות משפחותיהם. פעולה שבמחי בוקר אחד היתה צריכה להוכיח … להמשיך לקרוא רזולוציות ←

מפעם לפעם, ובעיקר כשהכל נראה טוב מדי, אני נהיה חשדן. אולי מוטב לומר – חששן. אם כל כך טוב – מתי תבוא הבומבה? לכן, מהרגע הראשון זה היה חשוד: מה בער לדמוקרטים בארצות הברית לעזור כל כך לישראל? הרי אנחנו בנינו את רמות טראמפ התפלשנו בעפר רגליו, לעגנו לביידן הקשיש הסנילי, ירקנו בפניו של אובמה, … להמשיך לקרוא הקש בבנק ←