מפעם לפעם אני נזכר בקווים האדומים. זה מין זיכרון עמום, מהימים שבהם בדצמבר שחון שכזה, התוכנית החשובה ביותר בטלוויזיה היתה התחזית. דני רופ היכה בסלע ולא יצאו ממנו מים. וכך צללנו אל הקו האדום, איים גדולים התרוממו מתוך האגם והקו האדום היה לשחור. כולנו ידענו שהארץ מתייבשת, השדות קמלו והמטעים נשמו. זה היה פחד מוות … להמשיך לקרוא בימים של קווים אדומים
כללי
דלתות מסתובבות
מפעם לפעם, ובעיקר בשבועות שבהם כל הדברים שלא מתקבלים על הדעת קורים ואין לי שום יכולת לעצור אותם, אני משחק עם עצמי בדלתות מסתובבות, כמו בסרט ההוא. אני נכנס לדלת שוב ב 2017 ועוצר אותה בכיוון אחר מכפי שהיא נעצרה באמת. מה היה קורה אז? איך החיים היו מתפתחים? במשחק הזה, בניגוד לכל … להמשיך לקרוא דלתות מסתובבות
בזכות הפיצול
מפעם לפעם ובעיקר בשבועות כמו זה שעבר עלינו, אני מרגיש שהגוף והנפש לא עומדים יותר במעמסה. הקמת ממשלת המלא-מלא גורמת לי ואף לרבים שמלכתחילה הם מלא-מלא, לחששות רבים חוסר תיאבון ושינה טרופה. גם נסיונות הבריחה למחוזות הכדורגל על מלא-מלא לא מועילים, ניסיתי, כל ערב כמעט, ולכן הזמנתי תור לקופת חולים. הרופא קיבל אותי במאור פנים … להמשיך לקרוא בזכות הפיצול
חיי שרה
בשבת שעברה, היתה פרשת חיי שרה. זאת הפרשה החמישית בספר בראשית. למי שלא עקב – מאז הגשר של שמחת תורה הספקנו לברוא את העולם, להיות מגורשים מגן עדן, לחטוף מבול נוראי ולשמוע שאלוהים אמר לאברם ששנים היה תקוע בחרן לקחת את הרגליים וללכת לארץ כנען. הצעדים הראשונים כאבי האומה לא היו קלים לאברם שבינתיים היה … להמשיך לקרוא חיי שרה
לאומי
מפעם לפעם, ובעיקר כשנגמרות המילים, אני אוחז במילה אחת רק כדי שלא להחליק עוד במדרון. מין בלם חירום. הנדברקס. השבוע מצאתי מילה כזאת: לאומי. זה לא שהמילה חדשה: היא הכי שחוקה, שהרי יש בנק לאומי, וכבוד לאומי, ומצב רוח לאומי, משורר לאומי, ואפילו חוק לאום שהוא מה-זה-לאומי. וממשלה לאומית. כולה. איזה לאום? יהודי. ברור. וישראלי? … להמשיך לקרוא לאומי
מלא מלא
מפעם לפעם אני חוטא באכילת גלידה. "חוטא" כי זה עם המון סוכר, שעדיין, על פי החוק, הוא די מסוכן. אני אוהב מלא גלידה, בעיקר וניל, אבל אני תמיד מוסיף עוד טעם, תות, או רום עם צימוקים. יותר מעניין בפה. מאוזן. תמיד אני מבקש שהגביע לא יהיה ממש מלא. שלא יטפטף מהצדדים. וכפי שקורה לי יותר … להמשיך לקרוא מלא מלא
אף לא מילה אחת על –
מפעם לפעם, ובעיקר כשאני לא יכול עוד לעמוד במתח הנורא מי יהיה יושב ראש הכנסת הבא, והאם בית המשפט העליון יחליט שמי שהורשע פעמיים בשוד הקופה הציבורית לא יוכל להיות שר האוצר של כולם, ומה ייעשה לו לאותו בית משפט מתנשא וחצוף, אני יורד מירושלים לתל אביב רק כדי לעמוד כך סתם מול הים השקט … להמשיך לקרוא אף לא מילה אחת על –
אנשים מהאמצע
מפעם לפעם ובעיקר בשבועות כאלה, האנשים מהאמצע, שחיים בתוך עמם, לא נסחפים בשאגות הניצחון וגם לא שוקעים בדיכאון נורא; הם מודאגים, מכונסים בעצמם, ויושבים מול הדף הריק ומנסים לארגן את מחשבותיהם ותקוותיהם. כן – תקוותיהם, איבוד התקווה הוא גזר דין סופי. נפשי ופיזי. ואז הם רושמים לעצמם – אני מאמין בזכויות האדם משום שיש לי … להמשיך לקרוא אנשים מהאמצע
כן ולא
מפעם לפעם, ובעיקר שלושה ימים לפני הבחירות השנתיות מה אפשר עוד לומר? הסקרים היום מדויקים, יודעים עליכם הכל, מצב משפחתי, נטייה מינית, מי החברים שלכם, איפה הייתם ומה עשיתם מה חשבתם ומה עוד תחשבו. רק מוכרי הקנאביס עוד שולחים הצעות לכולם, בלי פילוח, אולי כי הם יודעים שבמקרה שלהם לא צריך פילוח: כולם בעסק. וכפי … להמשיך לקרוא כן ולא
מה התשובה?
מפעם לפעם אני חייב לומר משהו על הבחירות האלה. למה אני מוכרח? אולי כי אני זקן. אנשים רציניים ומלאי חיים לא מדברים על זה. פה ושם עוברת מכונית עם שלטי ליכוד גדולים, ועל הגשרים מנהלים אנשים בומרים כלומר קשישים מעל גיל הפנסיה מאבק נואש על הדגל ועל הזיכרונות שלהם. לא יותר. וכשאתה מביט מבעד לחלון … להמשיך לקרוא מה התשובה?