מפעם לפעם, ובעיקר כשהחום מגיע לממדים כאלה, הקרחונים באמת מתחילים לזוז: כמו קרטיב שנשבר באמצע, כמו גלידה פיסטוק שהופכת לקילוח דביק, כמו הקרחון בגודל כל השומרון שמתנתק מאנטרטיקה ונסחף אל הלא נודע. כולם אמרו שזה אף פעם לא יקרה, אין סיפור, ועכשיו הם מחכים לגיבורי העל שיבואו להציל אותם. זאת יש לדעת: מפעם לפעם הגיבורים … להמשיך לקרוא פאזל
כללי
מוכרים וגמרנו.
מפעם לפעם אני נזכר בסיפור על בניית כיפת ברזל: כשבנו את המערכת, חלק אחד לא עבד וכל הפרויקט נעצר. מהנדס רב תושיה שעבד על פיתוח הטילים פירק איזה צעצוע, הוציא ממנו קפיץ שהתאים בול לכיפה, וכל השאר – היסטוריה. כיפת פלדה לראשנו, החמאס אכל אותה, הגאווה עולה, הודו קונה, והשאלה היחידה שנשארת פתוחה מהסיפור הזה, … להמשיך לקרוא מוכרים וגמרנו.
מלמחת יוני 67'
מפעם לפעם אני שואל את עצמי, מתי סוף סוף תפרוץ המלחמה בין צה"ל ובין מדינת ישראל. במשך שנים מדינת ישראל התכוננה לרגע הזה, הרחיקה מעצמה את אנשי הצבא הבכירים ולעגה להם, עשתה תרגילי הטעייה, הכינה את יחידות הקומנדו על הגבעות ואת דפי הפייסבוק והטוויט. הכל מוכן, והשאלה שתלויה ועומדת היא- מתי תתחיל סוף סוף המלחמה? … להמשיך לקרוא מלמחת יוני 67'
יש בנו אהבה והיא תנצח?
מפעם לפעם, ובעיקר בימים שבהם עיקר תשומת הלב נתונה לסיומן של ליגות הכדורסל גם כאן וגם בארצות הברית, הראש לא פנוי לשום דבר אחר מלבד לתכנון שעות הצפייה, שינון השירים, והסרת כל מחויבות אחרת מהלוח. כל ידיעה אחרת מהארץ ומהעולם נתפסת כמו רעש עמום, תמונות בלי קול שמרצדות על מסך החיים בלי שום משמעות. ככה … להמשיך לקרוא יש בנו אהבה והיא תנצח?
סוף עידן האחריות
מפעם לפעם, ובעיקר בשבוע שבו ציינו 50 שנה לניצחון ההוא, אני נזכר בתחושת ההתפעמות מאז, בעצם השעות שזה קרה: לא, זה לא היה בגלל השיבה לבורות המים, גם לא לשוק או לכיכר: התמצית של הרגע ההוא היתה ההקלה הגדולה על שההימור הצליח: ההחלטה לשוב ולהצטופף יחד בארץ האבות הצליחה, ההשקעה, ההקרבה, הנכונות להסתפק במועט, האחריות … להמשיך לקרוא סוף עידן האחריות
לפני מאה ועשר שנים
"בהנאה חריפה ותאוותנית הייתי מוחק מן הסידור של העברי בן הדור את ה"אתה בחרתנו" בכל צורה שהיא. עוד היום הייתי עושה זאת: מגרד ומוחק את הפסוקים הלאומיים המזויפים עד לבלי השאיר זכר. כי הגאווה הלאומית הריקה וההתפארות היהודית מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר והמליצות הלאומיות לא תועלנה כלום" (י.ח. ברנר)
משנכנס יוני
מפעם לפעם, ובעיקר בתאריכים עגולים- העטים מתחדדים, העיתונים מתעבים, בערוצים מספרים על גילויים חדשים שבעצם הם די ישנים, רק הדור התחלף, וכך עוברים ימינו מתזכורת עגולה אחת לשנייה, 75 שנה למרד בגיטו, כבר ארבעים שנה מאז שחיים יבין אמר מהפך, עגנון קיבל פרס נובל, זכינו באירוויזיון, ייבשנו ביצה וייסדנו אחרת. שחור לבן או בצבע, עם … להמשיך לקרוא משנכנס יוני
מועדים לשמחה
מפעם לפעם, ובעיקר בימים האחרונים שלפני החג, כשאנשים עומדים על סף התמוטטות, כשברחובות ירושלים צורבים באש חמץ מסירים ישנים, כשמטוסים מתמלאים ומתרחקים לארצות אחרות – אני מרגיש צורך עז להושיט יד למי שיתעורר למחרת הסדר הלום מיין וממצות, וישאל את עצמו את השאלה הנוראה – איך עוברים ככה עוד שבוע? מה עושים, מה? וכפי שקורה … להמשיך לקרוא מועדים לשמחה
חבר כבוד בתאגיד
מפעם לפעם, אני תוהה איך עד היום לא הצלחתי להיפטר מהתואר הבלתי מחמיא – עיתונאי. במצעד המקצועות הנחשקים בישראל, התואר 'עיתונאי' כלל לא מופיע: תמצאו שם לפי הסדר רופאים, טייסים, אדריכלים, עורכי דין, מנהלים, אנשי היי-טק, רואי חשבון, מהנדסים כלכלנים ואפילו מעצבי פנים. בחלק מהמקצועות עסקתי בחיי, ידעתי להטיס אווירונים, הייתי מנהל, עברתי בחינות קבלה … להמשיך לקרוא חבר כבוד בתאגיד
24.3.17
מפעם לפעם, ובעיקר כשהימים מתארכים ואנחנו נכנסים באופן רשמי לאביב שהוא בעצם קיץ למתחילים, מפלס החרדות האישי והלאומי עולה במהירות. כל מי שחי בארץ די זמן יודע למה, שהרי עם פריחת הפרגים ניצתת כאן גם האש, הטנקים והחיילים לא ישקעו בבוץ אלא ידהרו בשדות השלף, כך זה היה לפני שישים ותשע שנים, לפני חמישים שנה, … להמשיך לקרוא 24.3.17