ושוב ענני נוצה בקצה השמים, ושוב אוקטובר. כל שנה המכה הזאת מחדש: אוקטובר. כל השאר זה מנדלבליט: אין תיק – תסגור. יש תיק – לך על זה. הכל באמצע. מספיק. ואם לא די באוקטובר, הרי שבדיוק בהתחלת החודש חוזרים לעבודה מלאה, ללימודים, יעברו חודשים בלי תחנת התרעננות עד פסח, אין טיסות לכרתים, אין צום גדליהו … להמשיך לקרוא סיני, או: למה תל אביב לא הוכרזה כמקום מסוכן?
כללי
חטאנו לפניך
מפעם לפעם – ערב חג הסוכות, יש הרגשה של רווחה נעימה בתום ימי הסליחות והרחמים, פחות חם, הימים מתקצרים, יהיה חורף עתיר בגשמים אבל לא יהיה בהם די. מה עוד נבקש ממך מכורה ולא נתת? ולמרות שהימים הנוראים מאחורינו, אני תקוע עדיין בהפגנת ההמונים העצומה ברחבת הכותל המערבי בלילה שלפני יום הכיפורים. כבר כמה שנים … להמשיך לקרוא חטאנו לפניך
הנשק הסודי
מפעם לפעם, ובעיקר כשיום שישי חל ביום שישי ולא באיזה ערב חג באמצע השבוע, אני מגלה שאני יודע בדיוק מה יהיו החדשות של השבוע הבא, לא כולל המספרים הזוכים בפיס. אני לא מתכוון ליום הכיפורים ולסדרת הגשרים ההיסטרית אחריו שבסופה לא תזכרו איזה יום זה, למה הימים מתקצרים, ומה העניין עם הצריפים שהשכנים בנו בחנייה, … להמשיך לקרוא הנשק הסודי
תכלה שנה ומחלותיה
מפעם לפעם – והנה חלפה עוד שנה. זה כנראה עניין של גיל: כשאתה אומר "חלפה שנה" סימן שאתה צעיר מאד, השנים ארוכות, וכל שנה היא חלק גדול מחייך והעתיד רחוק, ואילו כשאתה מבוגר וזכית ומנית שנים רבות, זאת עוד שנה, שמצטרפת לכל השנים שכבר מנית מתש"ט ועד לתשע"ט, זאת העין שמסגירה את מניינן. חלפה שנה … להמשיך לקרוא תכלה שנה ומחלותיה
תמונת ניצחון
מפעם לפעם אתה מקבל תזכורת: לפערים, לדרך שבה הם מופגנים, להבדלים בהרגשה בין אלה שיש להם ולאחרים – הדחויים, הנכים, החלשים, תזכורת, לא יותר מזה, שחולפת על פניך כצל קודר, ונעלמת. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, גם התזכורת של השבוע מגיעה מהכביש, מהמקום שבו הפערים מוחצנים עד לקצה, צרובים בבשר בסמלים המלובנים של מרצדס, … להמשיך לקרוא תמונת ניצחון
זה לא ייתכן!!
מפעם לפעם מגיע מן רגע כזה שבו אתה אומר – לא, אני לא מאמין! זה הרי לא ייתכן! לא ייתכן שהנשיא של המעצמה הכי גדולה בעולם ינהל אותה דרך הטוויטר, ושהוא יחזיק איזה קונסיליירי כמו במאפייה, שסוגר בשקט רגעים אפלים מן העבר ומשלם במזומן, כנהוג, ואתה חוזר ואומר – זה לא אמיתי! זה הרי לא … להמשיך לקרוא זה לא ייתכן!!
רגע ההכרעה
דיווח מישיבת הממשלה (בכל הערוצים). …. ואז מירי רגב דפקה על השולחן ואמרה: "אני לא אחכה לאסון הבא. בחלומותיי הגרועים ביותר לא האמנתי שראש ממשלה מן המחנה הלאומי ירהיב עוז ויישא וייתן עם הגרועים באויבי ישראל המבקשים את השמדתנו, ארגון החמאס הרצחני. מרגע זה אין לי מקום בממשלת הבוגדים הזאת, עם חבורת הצייתנים ומלחכי הפינכה, … להמשיך לקרוא רגע ההכרעה
מתהפכת בשנתה
מפעם לפעם, גם אני חושב מתי רבין מתהפך בקברו. אחרי שנרצח בליל הארבעה בנובמבר 1995, קיוויתי שיוכל לנוח על משכבו בשלום, בכל אופן, הוא לא מת מוות טבעי, בחור שהוסת על ידי רבני הימין רצח אותו, את ראש הממשלה, רמטכ"ל ששת הימים, לוחם הפלמ"ח, נאמן הארץ ועמה. שינוח בשלום, ושלום חבר. אך כפי שקורה יותר … להמשיך לקרוא מתהפכת בשנתה
הבטחות
מפעם לפעם, ובעיקר בחודשי הקיץ הריקים והבוערים, האוויר מתמלא בהבטחות, הנה ימים באים, ימים ישרים ורגועים, עוד מעט החום ייגמר, הסתיו יבוא, הציפורים ינדדו, אחרי הרעש יבוא השקט, אחרי הקרב יבוא הניצחון, הרוח תתחלף והאש תגווע, תנו לנו עוד יום יומיים, מילה שלנו זאת מילה. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, ככל שההבטחות מתרבות אתה … להמשיך לקרוא הבטחות
סליחה – יש לי שאלה או שתיים
מפעם לפעם, ובעיקר בעיתות משבר, הציבוריות הישראלית המשופעת ממילא בסתירות פנימיות קשות מנשוא, נכנסת לדיון בעניין הנאמנות למולדת, וככל שהוויכוח מעצים הדיון בנאמנות הופך לשיח פרוע על הבוגדנות. המשותף לכל הבוגדים הוא שהם שואלים שאלות והם נגד ביבי, ובכלל – והם לא יהודים, סכין בגב האומה. גייס חמישי. עמלק. הנה – דן מרגלית היה פעם … להמשיך לקרוא סליחה – יש לי שאלה או שתיים