מפעם לפעם אני חושב על הסוף. השבוע למשל. ביום שלישי נפרדנו מחבר שהיה מדען מחונן ומוזיקאי מחונן לא פחות. אהבתי אותו מאד והוא איננו. הצטערתי על כל הפעמים שלא נפגשנו, על שלא הקשבתי יותר לנגינה שלו, שלא חקרתי את תולדות חייו המסעירים. הסוף בא בחטף, וזאת תמיד הפתעה, שיש סוף בסוף. וככל שאתה מתבגר או … להמשיך לקרוא יש סוף בסוף.
כללי
ורשה הפורחת
מפעם לפעם אנשים קמים בבוקר, שומעים שלמה ארצי ומתחילים ללכת. גם הם רוצים להרגיש שהם עם. הם בטוחים שלאוויר בחוץ יש ניחוח אזדרכת, ורסיסי טל וריבוא קרניים יולידו חופת שמש מעליהם, אבל איך שהם פותחים את הדלת הם חוטפים בומבה של חום לפרצוף. האביב לא חזר, להיפך, הכל מצהיב במהירות, והם חושבים – צריך להיות … להמשיך לקרוא ורשה הפורחת
מי כאן הבועה
מפעם לפעם, ובעיקר בימים של חגיגות ענק בתל אביב, כשאנחנו נשטפים בתמונות המרהיבות של העיר בשעות הלילה ושל מדינת ישראל כולה בשעות היום, שוב עולים הקולות על הבועה, של תל אביב, כשהחיים האמתיים מחוצה לה הם אפורים, קשים, קנאים, מול העיר רבת המעש החוגגת בבועה שיום אחד תתנפץ, והאמת תכריע אותה. וכפי שקורה מפעם לפעם, … להמשיך לקרוא מי כאן הבועה
באלה הימים
מפעם לפעם לפעם יש אביב שכזה שנמתח לתוך חודש מאי, היום קריר, ובשדות עדיין פורחים הפרגים, כמו בבול יום הזיכרון תשי"ג מאלבום הבולים הישן. למי שנולד עם המדינה זאת עוד תמונת יום הולדת, ברכה על הנס, התפעמות. וכפי שקורה מפעם לפעם, לרגל החג אשלב סיפור אישי קטן מן השבוע החולף: בערב יום הזיכרון עשיתי את … להמשיך לקרוא באלה הימים
תקרת הזכוכית
דקה לפני שגם אני יוצא לחופשה הזמינו אותי לטקס סיום הלימודים של התיכון לבנות בכפר צור באהר, ולא יכולתי שלא ללכת כי זאת היתה פתיחת חלון לעתיד, זה שיכול להיות כאן. 30 נערות סיימו את המחלקה למדעים, ועוד 70 סיימו את המגמה החברתית כלכלית. את הטקס הוציאו מבניין בית הספר בכפר והעבירו אותו למרכז העיר … להמשיך לקרוא תקרת הזכוכית
איזה אושר מתגנב מן החלון
הפעם אני חורג ממנהגי: שווה להקשיב לקטע לפני שקוראים אותו. מפעם לפעם, כבר עשרים שנה. מפעם לפעם, הפינה, שתמיד מנסה ללכוד חלום שעף, לצלם מזווית אחרת אירוע אחד מחיינו, ולהניח לו לשקוע אט אט בשכבת ההיסטוריה. כל יום שישי, ארבע ועשרה, שנים שזה כך. ודי בתחילת מניין השנים האלה החליט ירון אנוש, עורך התוכנית הזאת … להמשיך לקרוא איזה אושר מתגנב מן החלון
חורים שחורים
מפעם לפעם נופל עליך שבוע שבו פשוט אין חדשות. לאן שלא תביט הכל נראה אותו דבר, רק אווירת החג הממשמש מעוררת התרגשות מה, צפיפות בכבישים, חנויות מלאות, וחדוות האביב. שום דבר מעבר לזה. מתוך שעמום האצבע נשלחת לשלט הטלוויזיה, אולפנים עצומים בכל מקום, אנשים מדברים, ראש הממשלה נראה מאושר ומתנשק עם אשתו בחביבות נוגעת ללב, … להמשיך לקרוא חורים שחורים
מסי הוא לא אלוהים
מפעם לפעם, התשובות לחידות הגדולות של האנושות ניתנות מבלי משים, כמו משלחת גיאולוגים שמצאה לאחרונה דגים מאובנים על ראש של הר וכך הצליחה לשחזר את התנגשות האסטרואיד הענק בכדור הארץ לפני 60 מיליון שנה, או הריאיון המקרי ששודר ברדיו בספרד ונתן תשובה לחידה הגדולה מכולן. מה קרה בראיון הזה? ביום ראשון האחרון, כשהוא חושף טפח … להמשיך לקרוא מסי הוא לא אלוהים
מה יהיה?
מפעם לפעם מגיעים רגעים שבהם רק העתיד חשוב: העבר נראה מטושטש ודחוס בפרטים מעייפים, ההווה נסחף במהירות לתוך ערימת העובדות מן העבר שאין להן כל חשיבות, והחדשות היחידות שאתם מוכנים לשמוע הן רק לגבי העתיד: מה יהיה? בכל שיחה בכל פינה כולנו סוכנים של העתיד, תגיד – מה יהיה? אם יש לך פרצוף שזוכרים אותו … להמשיך לקרוא מה יהיה?
לשכוח מהכל
מפעם לפעם, ובעיקר כשהפוליטיקה בטירופה משתלטת על חיינו, כשהכל צורח באוזניים ומעוור את העיניים, אני מרגיש שהשיגעון אוחז גם בי. כל הבהוב וציוץ, כל משפט לא מחייב של איזה ספי עובדיה משנה לי את מצב הרוח, כל פיפס בטוויטר או בעיתון מעלים אצלי את הדופק, ואני מרגיש איך החיים מתקצרים במהירות וללא תוחלת. וכפי שאני … להמשיך לקרוא לשכוח מהכל