מפעם לפעם ובעיקר בימי הקיץ הלוהטים, גם אני עוקב בתקווה אחרי המרוץ למדליות. זה לא תמיד נוח, זה מחייב לשנות את שעות השינה ולהרחיב את תחומי העניין כדי להיות שותף לרגע הנדיר שבו אחת או אחד משלנו, פרי בטננו ואהבותינו שאין להן גבול, תעלה לפודיום ותקבל מדליה על ניצחונה במכות רצח ובעיטות לפנים. ומיתר יימתח … להמשיך לקרוא המדליות של הלב ←

כבר סוף יולי, אתם לא מוכנים להמשיך לרוץ כשבחוץ שמונים אחוזי לחות וארבעים אחוזי הדבקה. אתם הזמנתם את חופשה ביוון עוד באפריל, ועמוק בלב אתם יודעים שאם לא תטוסו היום מישהו ישלם על זה בחייו: אתם, הילדים, אולי השכנים. אז אתם נוסעים. ואם תיתקעו שם בלי יכולת לחזור? שימות העולם, יש עוד אלפים כמונו, יאללה, … להמשיך לקרוא שימות העולם ←

מפעם לפעם מגיע מקרה כזה של ייראו וייראו. משפט מפחיד זה ייראו וייראו. תכניס נהג משאית שהרג כמה הולכי רגל ל 15 שנים בבית סוהר ומהיום והלאה כולם יבדקו את הברקסים. ממש. ועוד לא אמרנו כלום על אנסים או פוליטיקאים שראו, ועוד איך ראו, אבל לא יראו. לתשעת הימים האחרונים לפני ט' באב שבו מציינים … להמשיך לקרוא יראו וייראו ←

בעצם הרגעים האלה מסתיימת באופן רשמי כהונתו של ראובן ריבלין כנשיא המדינה. זה לא שאני חושב שנשיא המדינה זה מוסד חשוב במיוחד, אבל במדינה שבה אין מוסד אחד נורמלי, הבית בקצה ז'בוטינסקי זוהר בחשיבות עצמית וכללית רבה. לרגל האירוע , אני רוצה לספר לכם כאן סיפור קטן, כזה שמאיר על דמותו של הנשיא העשירי ותקופת … להמשיך לקרוא הנשיא העשירי – סוף ←

מפעם לפעם, ותמיד זה קורה בפרוץ חודש יולי, שמשתרע בנחת בין תמוז ואב המלאים בשמחה שלאחר הקציר, כשמגיע גל חום כזה שמוציא לך את החשק לחיות. אי אפשר עם זה יותר, אתה ממלמל לעצמך, וצריך לעשות לזה סוף! אתה מרים את קולך, כי אחרת אין לנו חיים. לחתוך את העניין וגמרנו! וכפי שקורה יותר מאשר … להמשיך לקרוא כחום היום ←

מפעם לפעם, אני תוהה מה בדיוק חסר בתיק ההשקעות שלי בחיים כדי להפיק מהם יותר ולהיות מאושר. על פניו, נכון לסוף חודש יוני 2021 , אני מרשה לעצמי לומר שהחיים לא יכולים להיות יותר טובים: לפנות בוקר יש משחק של ה NBA אחר כך אני עושה ספורט ושוחה, אחר כך אני עובד אבל מקפיד לא … להמשיך לקרוא התמכרות ←

  בלילה שבין יום שני לשלישי השבוע היה אירוע שחלף מתחת לרדאר הכללי כאילו לא היה מעולם: החל מחצות של אותו לילה, ראשית תמוז, חודש האור שהחמה נמצאת בו בשיאה, לא צריך יותר לעטות מסכות. או בעברית מובנת יותר – לא צריך יותר לשים מסיכה. החיק החמים שכיסה על פרצופינו בשנה וחצי שחלפו, ושמאחוריו הסתתרנו … להמשיך לקרוא סוף עידן ←

מפעם לפעם גם אני רוצה לדבר על פוליטיקה. עשרים וארבע שבע כולם מדברים, היום גם אני. לכבוד הממשלה החדשה או אולי, בעצם, לכבוד סוף הישנה.   מה שרציתי לומר לכם הוא שכל השיח סביב הקמת הממשלה היה מגוחך: מקימיה נשבעו שהם לא יעסקו בפערים ביניהם, אבל מה שמייחד את הממשלה הם דווקא הפערים האלה. מה … להמשיך לקרוא הערה לסדר היום ←

נכון שזה היה שבוע שאי אפשר להגזים בחשיבותו?  יש שבועות כאלה שאי אפשר להגזים בחשיבותם, ובכל אופן כולם מגזימים: מגזימים בחיבוקים, בנשיקות, במספר האורחים באולפן, בלקחים ההיסטוריים, בברברת, בטיוח, בהסתה בייאוש ובתקווה. אי אפשר להגזים? ועוד איך אפשר. וכשאי אפשר עוד להגזים, אני רוצה להביא בפניכם סיפור קטן מהשבוע, שאני לא מצליח להגזים בחשיבותו. הוא … להמשיך לקרוא כשאי אפשר עוד להגזים ←

לא לשכוח את החלומות   מפעם לפעם אני חושב על היעלמותו הפתאומית של הזיכרון. בתחילה חשבתי שזה עניין של גיל, איך אני לא זוכר את שמו של האדם שפגשתי אמש? או את שמו של שחקן הקולנוע הזה, האירי, נו – זה ששיחק בסרט המדהים, נו – זה עם פו הדב, שילדים וגם גדולים אוהבים, נו … להמשיך לקרוא לא לוותר על החלומות ←