מפעם לפעם זה קורה: מכת ברק פתאומית, שלג שאף אחד לא יודע מה עומקו, נחל שהופך לנהר ובולע את המשאית התורנית כי זה חורף, ותמיד יש משאית אחת שמנסה, הכניסה לאילת, ים המלח, מי חשב שכך יהיה.   ויש את החשמל: פתאום, בשתיים נפסק זרם החשמל. זה לא היה קצר, זה לא שמישהו  הפעיל עוד … להמשיך לקרוא תוכנית החלוקה ←

מפעם לפעם אני משתכנע שאת הבעיות הגדולות אפשר היה לפתור כשהן עוד היו קטנות. למה לחכות לרפורמות מרחיקות לכת שמשגעות את כולם והורסות את הכלכלה כשאפשר בפווו קטן לכבות את הלהבה לפני שהיא פורצת ומדליקה את כל המתבן? מרגע שהתאוששנו ממותו באמצע השבוע של מנהיג העדה הליטאית בן המאה, הבנו שמי שתוכל להביא נחמה לעם … להמשיך לקרוא דגל לבן ←

מפעם לפעם אני מת לכתוב טור עליז, שיעשה טוב על הלב ויעלה חיוך על השפתיים. אנחה של סיפוק תישמע אז מפינה אחת של הרדיו ועד למים הכי עמוקים של האינטרנט. אנשים יגידו "לא ידענו שהמצב כל כך טוב!" וינופפו בדגלים מהצד הטוב שלהם, הלאומי באמת, ולא התבוסתני להכעיס. אפשר גם להתעטף בדגל, אנחנו שמחים אותך, … להמשיך לקרוא העיקר להיות שמח ←

מפעם לפעם זה קורה. אנחנו יושבים באולם הקולנוע הגדול של החיים, וצופים בפרק 283 (המספר שרירותי לגמרי) בסידרה, פרק שחוזר במדויק על כל מה שקרה בפרקים הקודמים. והנה, לפתע, הסרט נקרע, ואם לא נקרע, (שהרי אנחנו בעידן הווידיאו), הוא לפחות נעצר, התמונה קופאת על המסך ורחש של תדהמה ואי נוחות עובר בקהל. מישהו מדליק פנס … להמשיך לקרוא שוברים את הכלים ←

מפעם לפעם אני חושב שבסוף מתרגלים להכל. זה לא גילוי מי יודע מה, אנשים מתרגלים לחום, לקור, לרעש, לטרור. מתרגלים וממשיכים. (דודו טסה אפילו הוציא פעם אלבום מצוין בשם הזה, עם שורת המחץ: עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה. משם התמונה. לא מצאתי את שם הצלם. אשמח לתקן) מכל מקום – תראו כמה מהר התרגלנו לקום … להמשיך לקרוא בסוף מתרגלים להכל ←

מפעם לפעם אני נוסע לתל אביב. צועד ברחובות, על שפת הים, מתבשם מיופיים ותבונתם של ילדיי ונכדיי שחיים שם. הפעם ראיתי הצגה אחת, סרט חדש, שני ביקורי שבעה,  וחברים שכבר לא מגיעים יותר לירושלים. מזג האוויר היה בדיוק, עננים רכים נמנמו בשמים הכחולים, בטיילת צעדו אנשים הנה ושוב, ובאיזור יפו ישבו משפחות מול הים וחגגו … להמשיך לקרוא סוף שבוע בתל אביב ←

מפעם לפעם צפירה. הזמן מחולק בצפירות. עכשיו עוצרים, עכשיו זוכרים, עכשיו שרים שירים נוגים. עכשיו מתרפקים. עכשיו המשמר עובר לדום, עכשיו הדגל יורד לחצי התורן, ולרגע אחד דממה משונה עולה מן האולפנים. פעם היו רגעים כאלה, כשהלבבות הסתנכרנו לשנייה אחת באחדות גורל ואחדות ערכים וגם עם נכונות לשים את הטוב המשותף וההגנה עליו לפני הטובה … להמשיך לקרוא ואלה תוצאות הסקר ←

מפעם לפעם יש שבועות כאלה. נכון – אלה היו ימים של חג אביב, ומשפחה, גשם אביבי מאוחר במדבר, ופרחים שזקפו את קומתם עד לתום ההשהיה במוצאי יום העצמאות. הקרחון שהחל לגלוש במורד סוחף תחתיו סלעים ועצים, בתים ותקוות ואי אפשר לעצור אותו. אבל איך שלא אנסה לסכם את השבוע אני תקוע רק עם תמונה אחת: … להמשיך לקרוא סוף סוף חול המועד ←

מפעם לפעם ובעיקר בשבועות האחרונים כשההיסטוריה נרשמת לנגד עינינו הנדהמות, התגובה המשותפת לכולם היא: זה לא יכול להיות! הרי לא יכול להיות שאנשים מבוגרים, פטריוטים בעיני עצמם ינהיגו מהלך שתמציתו היא תוספת שני שופטים עליונים שממשלת המלא-מלא תמנה, תמורת 150 מיליארד שקל הפסד לכלכלה או שמא 250 מיליארד פירוק הצבא והשלכה לקצה השולחן של משפחת … להמשיך לקרוא של מי הדגל הזה? ←

מפעם לפעם – פסח. הניקיונות האינסופיים נמשכים, סוגרים את החדרים הנקיים, מכינים את כלי הפסח ומטהרים את הסביבה מן החמץ. אני לא מתכוון להיכנס כאן לפרשנויות על חמץ שבלב, ומהו החמץ, אני רק נזכר באיורים הנהדרים בהגדות שאבי אסף, אב ובנו הולכים בחדר שרק הנר מאיר אותו, צללים ארוכים, תמימות מתוקה, מחפשים את הפירור הסמלי … להמשיך לקרוא כשהים הולך להיסגר ←