ושוב מפעם לפעם. חמישה שבועות חלפו מאז אותם ימים שבהם נהגתי לשדר ברדיו ברשת ב' בכל יום שישי סיכום אישי של שלוש דקות על משהו מאירועי השבוע. פעם בכעס ופעם אחרת בהומור. זה קרה בתוכנית של ירון אנוש בשעה ארבע וחמישה, אולי ארבע ושמונה דקות, אחר כך פוליקר שר והספינה הפליגה ליוון. כל שבוע כבר … להמשיך לקרוא חוזרים למסלול? ←

תמו ימי השלושים ואין ניחומים. אנחנו עדיין מחפשים ניצחון. מהו הניצחון? כל מה שיחזיר לנו את האוויר לריאות, יימחה את טעם התבוסה האיומה של יום שמחת תורה. הממשלה צריכה להביא לנו את הניצחון, את השיבה הביתה לשדרות, לבארי, לאופקים ולכפר עזה. לאשקלון. וגם לקריית שמונה, ליראון ולמשגב עם. אזרחי ישראל היקרים, הוא יאמר בפנים אפורות … להמשיך לקרוא השלושים ←

שבועיים למלחמה – פרק תשיעי: איום קיומי יום שישי בבוקר, שבועיים למלחמה. בחרתי להדהד את הרשימה של דרור פוייר בעקבות התמונה הזאת של ח"כ שמחה רוטמן עומד בפתח הבית הנטוש של משפחתו של דרור פוייר בכפר עזה. באמת אפשר לצאת מהדעת. דרור סוגר איתו את החשבון בעצמו, https://www.facebook.com/569133370/posts/10160461634773371/ אבל אני רוצה להמשיך את הקו שנמתח … להמשיך לקרוא איום קיומי ←

שבועיים למלחמה – יומן עשירי: סידור עבודה. באולם הקבלה של מלון שפיים, ביתם הזמני של פליטי קיבוץ כפר עזה, נתלה אתמול לוח בריסטול כתוב בכתב יד. הכותרת: לוויות יום ו' 20.10 ואחריה סידור העבודה לאותו יום: הקורבן ה 40 של הקיבוץ, בלהה אפשטיין תיקבר בעינת ב 10:00; אורלי ודוד שוורצמן, הקורבן ה- 41 וה- 42 … להמשיך לקרוא סידור עבודה ←

בעקבות השבוע הזוועתי שהולך ומסתיים, האמריקנים מקבלים את ראש ממשל ישראל בדיוק כפי שהם רצו לראות אותו: מבושל בדיוק בטמפרטורה ועוד קצת כי החשבונות על הנאומים בקונגרס והביזוי של ביידן לאורך כל הדרך השאירו כתמים שלא יורדים. הם קיבלו ראש ממשלה מפורק נפשית וציבורית. הם קיבלו את מדינת ישראל מוכה, אחת שכמעט הורדה על ברכיה … להמשיך לקרוא כמה מלים על אמריקה ←

מפעם לפעם אני נזכר באמא שלי. "נזכר" כלומר מהרהר בפעילותה הציבורית. לזכור אני זוכר יום יום. בעונה הזאת אנחנו (ילדיה ונכדיה וגם ניניה)נוהגים להעניק מלגות לזכרה לנשים פורצות דרך בתחום החברתי. השנה התמהמהנו (משפחות הבנים) אבל נשוב בשנה הבאה. זאת היתה דרך ראויה להנצחתה, והצרכים רבים. השבוע חשבתי עליה עם הסתלקותה של פרופסור אליס שלוי … להמשיך לקרוא בין שתי נשים ←

מפעם לפעם ובעיקר כשזעזוע איום ומתוזמר היטב פוקד את שידורינו הבלתי פוסקים, ובשעות השיא נשיאינו וראשינו מוזעקים לתפאורה הצוננת של "המלחמה ההיא" כדי לנסות ולעצור את המלחמה שמתנהלת עכשיו, אני מתחקה לאן בחסות העשן הסמיך הולך יושב ראש ועדת הכספים משה גפני. כך אני יכול להבין טוב יותר לאן פנינו מועדות. מה היה ב"מלחמה ההיא" … להמשיך לקרוא דגים בים המלח ←

מפעם לפעם מגיעה שעת הסיכומים. תשפ"ג יוצאת, תשפ"ד נכנסת. הזדמנות לסיכומים. והיות והיום ערב ראש השנה מובן שהסיכום צריך להיות חיובי, עם מבט צלול ואמיץ אל האופק, עם תקווה מרגשת, שלוש שעות לפני כניסת החג, שעות של ההזדככות לקראת ימי התשובה והדין, ופקקים שאין להם קצה. אז איך מסכמים אותה, את תשפ"ג? תכלה שנה וקללותיה? … להמשיך לקרוא מבורכת ←

מפעם לפעם צריך לדבר על מזג האוויר. מה? עוד פעם נדבר על המחאה? על פשרות? על המצב? כשמדברים על מזג האוויר בדרך כלל אין ויכוח. במיוחד כשמזג האוויר קורה לאחרים. כמה אנחנו אוהבים כשבמדריד המים יוצאים לאנשים מהאוזניים, כשהוואי הנהדרת בוערת, כשבמורדות ההרים ביוון הבתים והמכוניות גועשים אל הים. רציתם יוון? רילוקיישן? בבקשה. הישראלים שם … להמשיך לקרוא נצורים ←

מפעם לפעם – ספטמבר. היום הראשון בחודש. הכל התנקז לכאן: המטוסים הגדושים ששבו מהפיורדים, מכרתים ומרודוס, מסיישל ומהמלדיבים. שמות מרחפים. צלולים. בצבע טורקיז של אשליה. ברוכים הבאים לחיים.   תמוז ואב כבר מתו, אלול לא חיכה, הירח מלא. האבטיחים כבר לא משהו,  והחצבים זקופים מבצבצים מתוך האדמה הקשה. בכל שבוע הפגנה גדולה. מה עוד אפשר … להמשיך לקרוא ספטמבר ←