הפתעה? מפעם לפעם – הפתעה. משהו שבגללו אפשר לפצוח בריקודים באולפנים. המוח היהודי, כך על פי מקורות זרים, פגע בשותפים האמיתיים למזימת רצח העם שלנו ובלי נזק אגבי: ישר בראש, בבטן או בפוטנציאל הרבייה. כך קראו לזה בערוץ 14. אחרי 11 חודשי גלות, מסתמן שאולי בקרוב תושבי הצפון ישובו לבתיהם. ואיזה הרגשה טובה יש כשמתברר … להמשיך לקרוא הפתעה? ←

מפעם לפעם, כלומר פעם בשנה, 1 בספטמבר שנת לימודים חדשה. הסתדרות המורים, חדר מצב, שלום כיתה א', תיק ענק, טושים ומחק, ילד שנשרו לו כבר שתי שיניים, ראש הממשלה אומר שגם הוא היה. יאללה, תתחילו. אנחנו לא רוצים לשמוע ציוץ מהכיוון שלכם. ולמרות שיש לי עדיין אינטרס אישי במערכת החינוך, בפעם הזאת אני קורא למורים–עיצרו. … להמשיך לקרוא שלום כיתה א' ←

מפעם לפעם, ובמיוחד בתום השבוע מורט העצבים הזה, כל הסיפורים מתאחדים: החטופים שגוועו במנהרות שביים ו"חולצו" בארונות קבורה. ההחלטה להשיב לשירות מילואים אנשים מעל גיל ארבעים שכבר שוחררו משום שגיוס החרדים נכשל כישלון מכוון וצריך לשמור על הקואליציה. לכן שבים לפריירים ששירתו עשרים שנה ושוחררו ומגייסים אותם מחדש. ולבסוף – ההחלטה לערוך טקס זיכרון בהפקת … להמשיך לקרוא מזיכרון לשיכחה ←

מפעם לפעם, כמו רוב תושבי מדינת ישראל אני מעסיק את עצמי ב"מה היה קורה אילו". בעוד פחות מחודשיים נציין שנה למלחמה, ולכבוד המכה הסופית הוציאו את דובר צה"ל מהמחסן, ובכל ערב הוא עומד בטלוויזיה ואומר חכו חכו, עוד מעט זה ייפול עליכם. הנה זה בא. האתראות יגיעו בזמן. לא לדאוג. וברוח "מה היה קורה אילו?" … להמשיך לקרוא נעשה כל מה שצריך ←

מפעם לפעם אני חוזר לסיפור העיסקה, לדבר הזה שנועד לשחרר את התינוקות והזקנים, את התצפיתניות והטירונים האומללים שנחטפו ממיטותיהם ביום שבו מדינת ישראל הפקירה אותם לגורלם. לקח קצת זמן, חלק שבו, אבל כשראש הממשלה חזר לעצמו, מהות העיסקה השתנתה. בתום עשרה חודשים לאסון ולמלחמה, מתברר שהעיסקה המקורית בין החמאס לבין ישראל, שינתה לגמרי את פניה. … להמשיך לקרוא העיסקה ←

מפעם לפעם אני רוצה לכתוב טור נורמלי. על דברים נורמליים. טור בלי פחד קיומי. לא שלי ולא של משפחות החטופים. בלי מילה אחת על הממשלה. על השבר. לא לנחש מתי תהיה הצפירה של מכת הנגד של מכת הנגד, לא להתכווץ לפני המכה. זה משתק. לכתוב על כרוניקה אישית, טור קטן שאוכל להקדיש לשי דורון שמת … להמשיך לקרוא אתה שומע שי? ←

מפעם לפעם, ובעיקר אחרי שהתבררו מימדי הניצחון במלחמה, אני מתפנה לעסוק בחלק הראשון של קריאת הקרב שמובילה אותנו כבר עשרה חודשים ומתנוססת בכל שלט ומדבקה לאורך הכבישים. יחד ננצח. בכל צומת, שלט חוצות, הלוויות, ימי זיכרון וגעגוע. אחרי עשרה חודשים אני מבין כבר מהו הניצחון, מה מחירו והתיסכול הגדול שטמון בו, אך ככל שהזמן חולף … להמשיך לקרוא ביחד ←

מפעם לפעם ובעיקר כשהשליחים יוצאים וחוזרים כדי להגיע להסכם עם האויב, מחשבה מתגנבת ללב – מה עוד חסר בהסכם כדי שיחזיק מעמד ליותר מחמש שעות תקשורתיות להפליא? על מה עוד אפשר לעשות ולא עשינו? וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, התשובה לשאלה הזאת נמצאת מתחת לאף ממש, ומרוב רעש וערוצים אנחנו לא שומעים ולא רואים: … להמשיך לקרוא הסכם ←

מפעם לפעם הוא נוסע. זה נשמע קצת ציני – לא?   הלוך ושוב, קיסריה- ירושלים, ירושלים-קיסריה. צ'קלקות, ניידות, התרגשות מדומה. כמה אפשר??!   פעם הוא היה נוסע-נוסע. למשל כשנייר הטואלט היה נגמר בשירותים בקיסריה. לארצות הברית, לצרפת, להודו, יפן או מוסקבה. ארוחות, מלונות, כביסה, חיבוקים, מצעדים, הלוויות והכתרות. והיום? המטוס המצ'וקמק שעלה מיליארד שקלים כדי … להמשיך לקרוא הנוסע המתמיד ←

מפעם לפעם אני לוקח הפסקה. כלומר – לא ממש הפסקה – הפסקונת. למשל – אני לא רואה את החדשות בשמונה אלא כדורגל. אחר הצהרים, ברגעים המסחררים לכאורה של רפי רשף, אני מתמכר לוימבלדון או לטור דה פרנס. ככה החדשות לא פוגעות בי. לאט לאט אני מגלה שלדיאטה הזאת יש כח משלה. גם כשאני מפסיק אותה … להמשיך לקרוא באלה הימים ←