מפעם לפעם, כלומר פעם בשנה, 1 בספטמבר שנת לימודים חדשה. הסתדרות המורים, חדר מצב, שלום כיתה א', תיק ענק, טושים ומחק, ילד שנשרו לו כבר שתי שיניים, ראש הממשלה אומר שגם הוא היה. יאללה, תתחילו. אנחנו לא רוצים לשמוע ציוץ מהכיוון שלכם. ולמרות שיש לי עדיין אינטרס אישי במערכת החינוך, בפעם הזאת אני קורא למורים–עיצרו. … להמשיך לקרוא שלום כיתה א' ←

מפעם לפעם, ובמיוחד בתום השבוע מורט העצבים הזה, כל הסיפורים מתאחדים: החטופים שגוועו במנהרות שביים ו"חולצו" בארונות קבורה. ההחלטה להשיב לשירות מילואים אנשים מעל גיל ארבעים שכבר שוחררו משום שגיוס החרדים נכשל כישלון מכוון וצריך לשמור על הקואליציה. לכן שבים לפריירים ששירתו עשרים שנה ושוחררו ומגייסים אותם מחדש. ולבסוף – ההחלטה לערוך טקס זיכרון בהפקת … להמשיך לקרוא מזיכרון לשיכחה ←

מפעם לפעם, כמו רוב תושבי מדינת ישראל אני מעסיק את עצמי ב"מה היה קורה אילו". בעוד פחות מחודשיים נציין שנה למלחמה, ולכבוד המכה הסופית הוציאו את דובר צה"ל מהמחסן, ובכל ערב הוא עומד בטלוויזיה ואומר חכו חכו, עוד מעט זה ייפול עליכם. הנה זה בא. האתראות יגיעו בזמן. לא לדאוג. וברוח "מה היה קורה אילו?" … להמשיך לקרוא נעשה כל מה שצריך ←

מפעם לפעם אני חוזר לסיפור העיסקה, לדבר הזה שנועד לשחרר את התינוקות והזקנים, את התצפיתניות והטירונים האומללים שנחטפו ממיטותיהם ביום שבו מדינת ישראל הפקירה אותם לגורלם. לקח קצת זמן, חלק שבו, אבל כשראש הממשלה חזר לעצמו, מהות העיסקה השתנתה. בתום עשרה חודשים לאסון ולמלחמה, מתברר שהעיסקה המקורית בין החמאס לבין ישראל, שינתה לגמרי את פניה. … להמשיך לקרוא העיסקה ←

מפעם לפעם אני רוצה לכתוב טור נורמלי. על דברים נורמליים. טור בלי פחד קיומי. לא שלי ולא של משפחות החטופים. בלי מילה אחת על הממשלה. על השבר. לא לנחש מתי תהיה הצפירה של מכת הנגד של מכת הנגד, לא להתכווץ לפני המכה. זה משתק. לכתוב על כרוניקה אישית, טור קטן שאוכל להקדיש לשי דורון שמת … להמשיך לקרוא אתה שומע שי? ←