מפעם לפעם, ובעיקר אחרי שהתבררו מימדי הניצחון במלחמה, אני מתפנה לעסוק בחלק הראשון של קריאת הקרב שמובילה אותנו כבר עשרה חודשים ומתנוססת בכל שלט ומדבקה לאורך הכבישים. יחד ננצח. בכל צומת, שלט חוצות, הלוויות, ימי זיכרון וגעגוע. אחרי עשרה חודשים אני מבין כבר מהו הניצחון, מה מחירו והתיסכול הגדול שטמון בו, אך ככל שהזמן חולף … להמשיך לקרוא ביחד ←

מפעם לפעם ובעיקר כשהשליחים יוצאים וחוזרים כדי להגיע להסכם עם האויב, מחשבה מתגנבת ללב – מה עוד חסר בהסכם כדי שיחזיק מעמד ליותר מחמש שעות תקשורתיות להפליא? על מה עוד אפשר לעשות ולא עשינו? וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, התשובה לשאלה הזאת נמצאת מתחת לאף ממש, ומרוב רעש וערוצים אנחנו לא שומעים ולא רואים: … להמשיך לקרוא הסכם ←

מפעם לפעם הוא נוסע. זה נשמע קצת ציני – לא?   הלוך ושוב, קיסריה- ירושלים, ירושלים-קיסריה. צ'קלקות, ניידות, התרגשות מדומה. כמה אפשר??!   פעם הוא היה נוסע-נוסע. למשל כשנייר הטואלט היה נגמר בשירותים בקיסריה. לארצות הברית, לצרפת, להודו, יפן או מוסקבה. ארוחות, מלונות, כביסה, חיבוקים, מצעדים, הלוויות והכתרות. והיום? המטוס המצ'וקמק שעלה מיליארד שקלים כדי … להמשיך לקרוא הנוסע המתמיד ←

מפעם לפעם אני לוקח הפסקה. כלומר – לא ממש הפסקה – הפסקונת. למשל – אני לא רואה את החדשות בשמונה אלא כדורגל. אחר הצהרים, ברגעים המסחררים לכאורה של רפי רשף, אני מתמכר לוימבלדון או לטור דה פרנס. ככה החדשות לא פוגעות בי. לאט לאט אני מגלה שלדיאטה הזאת יש כח משלה. גם כשאני מפסיק אותה … להמשיך לקרוא באלה הימים ←