מפעם לפעם אני כורע תחת עומס הנוסטלגיה. זה התקף ידוע אצל מבוגרים שרק עברם הגדול פתוח בפניהם בעוד העתיד שייך לנכדיהם. כך רגליי הוליכו אותי לירידי שבוע הספר העברי בתל אביב ובירושלים שהם כשלעצמם חתיכת נוסטלגיה בעידן שבו אפשר להזמין את הספרים ברשת או בכלל לא לקרוא. שם גיליתי שהנוסטלגיה חיה ובועטת בעיקר בתחום ספרי … להמשיך לקרוא המכתב שהלך לאיבוד ←

מפעם לפעם אני נזכר בסיפור שכתבתי אחרי מלחמת יום הכיפורים. שם הסיפור "מיתה יפה" , בְּ ת' . זה היה סיפור על גבר מבוגר, נשוי ובלי ילדים, שלא נקרא למלחמה, אך התעקש להתגייס למרות שלא קראו לו. הוא לבש מדים ונסע לבדו לחזית. בדרך הוא נהרג בתאונת דרכים, ומשום שלבש מדים בשעת התאונה, הוא נקבר … להמשיך לקרוא מיתה יפה ←

מפעם לפעם אנחנו נתקעים עם מילה שצובעת את חיינו במכת מכחול אחת. אנחנו משוסעים, מתפללים, מתאבלים, מפגינים, אבלים ושבורי לב כל אחד בנפרד, אבל כולנו יחד ממתינים לדבר הגדול המשותף לכולנו – לעיסקה. כאלה אנחנו: עם של סוחרים ויזמים חצופים, תנו לנו עיסקה ואנחנו נראה לכם מה זה קומבינה. Low cost הוא השם הנרדף שלנו. … להמשיך לקרוא קומבינות ←

מפעם לפעם – שוב יום ירושלים. אני מרגיש צורך לחלוק איתכם את מחשבותיי סביב היום הזה. כל חיי הייתי ירושלמי מבחירה, ואני מתגורר לא רחוק מלועו של הר הגעש הקדוש עם הכותל ואל אקצה במרכזו. גפרור אחד וכל העסק בוער. אף פעם לא יצאתי עם דגל לראש חוצות כדי לצעוד דרך הרובע המוסלמי, ולא תקעתי … להמשיך לקרוא יום ירושלים עאלק ←