מפעם לפעם, כלומר פעם ביומיים-שלושה, אנחנו מופצצים בהודעות דרמטיות שנועדו לחשל את רוחנו ולהכניס בנו מעט גאווה ותקווה. השבוע היו כמה כאלה ובראשן הודעתו של ראש הממשלה מר נתניהו שאמר:  "צוואת הנופלים זה מה שמדריך אותנו. אנחנו נילחם עד הסוף למען הנופלים ולמען הבטחת חיינו כאן בארץ ישראל". אני חייב לומר כאן שאני לא קראתי … להמשיך לקרוא צוואה ←

מפעם לפעם צריך לומר כמה מלים על האלמנות הצעירות האלה שנלכדו בעין המצלמה, ניצודו בעל כורחן ואין מוצא, עומדות המומות כשהן נפרדות מבעליהן, מהארוס, מהחבר, בוכות מילות פרידה למיקרופונים של הערוצים שמסביב. אהוב שלי, איפה אתה? עכשיו הן מצטרפות לרשימה הארוכה ארוכה של האלמנות הצעירות, של החברות בראשית דרכן כזוג, אימהות צעירות שעומדות מול חורבן … להמשיך לקרוא עוד כמה נשיקות והלכתי ←

מפעם לפעם אני חושב על מסיבות העיתונאים האלה. עם הדגלים הנפוחים שלא חשו אף פעם את מגע הרוח, עם השולחן שעטוף כמו דלפק של מוכר פטישים מפלסטיק ביום העצמאות, שני מיקרופונים מוצלבים, כיסאות נמוכים מדי, והמתנה ארוכה ארוכה לקוסם שלא מגיע. ואז, כשאנחנו גמורים מעייפות, אתם נכנסים לחדר המַשְמים הזה כדי לדבר איתנו. אבל הערב … להמשיך לקרוא הקוסם לא הגיע ←

לפני שאני מתחיל אני חייב לומר לכם: אני לא יודע מה יהיה. אני אומר את זה כי פה ושם אנשים מתקשרים ושואלים – תגיד יערי, מה יהיה? אתה הרי מדבר ברדיו אז אתה בטח יודע. אני ממלמל שאנחנו ננצח, ואז הם אומרים, חלאס, את זה גם אנחנו יודעים, תענה לנו ברצינות: מה יהיה? אני מסמיק … להמשיך לקרוא מה יהיה? ←