מפעם לפעם אני נזכר בשיר שמרים ילן שטקליס כתבה לנו כשהיינו ילדים: אמא אמרה לי: דני! / ילדי הוא גיבור ונבון, / ילדי לא יבכה אף פעם / כפתי קטון. אמא שלי היתה שרה לי את השיר הזה ואני לא בכיתי, ואחר כך שרתי אותו לילדיי והם לנכדיי, והיו צריכות לחלוף שנים רבות עד שהגענו … להמשיך לקרוא הדמעות בוכות מעצמן ←

מפעם לפעם ובעיקר בימים שבהם אתה לא רוצה עוד לעסוק בכאבי היום הזה, אתה פונה לעסוק ביום שאחרי. כל אחד מקווה שאחרי ימי הבלהות והאבל יבואו ימים זוהרים, ימים שהם לא יום ולא לילה, ימים של שיקום וצמיחה. בלי לחלום על היום שאחרי, קשה מאד לעבור את היום הזה. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, … להמשיך לקרוא היום שהיה והיום שאחרי ←

ושוב מפעם לפעם. חמישה שבועות חלפו מאז אותם ימים שבהם נהגתי לשדר ברדיו ברשת ב' בכל יום שישי סיכום אישי של שלוש דקות על משהו מאירועי השבוע. פעם בכעס ופעם אחרת בהומור. זה קרה בתוכנית של ירון אנוש בשעה ארבע וחמישה, אולי ארבע ושמונה דקות, אחר כך פוליקר שר והספינה הפליגה ליוון. כל שבוע כבר … להמשיך לקרוא חוזרים למסלול? ←

תמו ימי השלושים ואין ניחומים. אנחנו עדיין מחפשים ניצחון. מהו הניצחון? כל מה שיחזיר לנו את האוויר לריאות, יימחה את טעם התבוסה האיומה של יום שמחת תורה. הממשלה צריכה להביא לנו את הניצחון, את השיבה הביתה לשדרות, לבארי, לאופקים ולכפר עזה. לאשקלון. וגם לקריית שמונה, ליראון ולמשגב עם. אזרחי ישראל היקרים, הוא יאמר בפנים אפורות … להמשיך לקרוא השלושים ←