מפעם לפעם אני נזכר בקווים האדומים. זה מין זיכרון עמום, מהימים שבהם בדצמבר שחון שכזה, התוכנית החשובה ביותר בטלוויזיה היתה התחזית. דני רופ היכה בסלע ולא יצאו ממנו מים. וכך צללנו אל הקו האדום, איים גדולים התרוממו מתוך האגם והקו האדום היה לשחור. כולנו ידענו שהארץ מתייבשת, השדות קמלו והמטעים נשמו. זה היה פחד מוות … להמשיך לקרוא בימים של קווים אדומים
דצמבר 2022
דלתות מסתובבות
מפעם לפעם, ובעיקר בשבועות שבהם כל הדברים שלא מתקבלים על הדעת קורים ואין לי שום יכולת לעצור אותם, אני משחק עם עצמי בדלתות מסתובבות, כמו בסרט ההוא. אני נכנס לדלת שוב ב 2017 ועוצר אותה בכיוון אחר מכפי שהיא נעצרה באמת. מה היה קורה אז? איך החיים היו מתפתחים? במשחק הזה, בניגוד לכל … להמשיך לקרוא דלתות מסתובבות
בזכות הפיצול
מפעם לפעם ובעיקר בשבועות כמו זה שעבר עלינו, אני מרגיש שהגוף והנפש לא עומדים יותר במעמסה. הקמת ממשלת המלא-מלא גורמת לי ואף לרבים שמלכתחילה הם מלא-מלא, לחששות רבים חוסר תיאבון ושינה טרופה. גם נסיונות הבריחה למחוזות הכדורגל על מלא-מלא לא מועילים, ניסיתי, כל ערב כמעט, ולכן הזמנתי תור לקופת חולים. הרופא קיבל אותי במאור פנים … להמשיך לקרוא בזכות הפיצול
חיי שרה
בשבת שעברה, היתה פרשת חיי שרה. זאת הפרשה החמישית בספר בראשית. למי שלא עקב – מאז הגשר של שמחת תורה הספקנו לברוא את העולם, להיות מגורשים מגן עדן, לחטוף מבול נוראי ולשמוע שאלוהים אמר לאברם ששנים היה תקוע בחרן לקחת את הרגליים וללכת לארץ כנען. הצעדים הראשונים כאבי האומה לא היו קלים לאברם שבינתיים היה … להמשיך לקרוא חיי שרה
לאומי
מפעם לפעם, ובעיקר כשנגמרות המילים, אני אוחז במילה אחת רק כדי שלא להחליק עוד במדרון. מין בלם חירום. הנדברקס. השבוע מצאתי מילה כזאת: לאומי. זה לא שהמילה חדשה: היא הכי שחוקה, שהרי יש בנק לאומי, וכבוד לאומי, ומצב רוח לאומי, משורר לאומי, ואפילו חוק לאום שהוא מה-זה-לאומי. וממשלה לאומית. כולה. איזה לאום? יהודי. ברור. וישראלי? … להמשיך לקרוא לאומי