מפעם לפעם עוד מזכירים את המלחמה באוקראינה. כמו לצאת ידי חובה. שלושה חודשים היא נמשכת אלפי הרוגים, מיליוני פליטים ונזקים שלא ישוערו. המצלמה מרחפת מעל ערים הרוסות והסוף לא נראה באופק, ומשום כך כשמישהו בתוך רוסיה מעז לדבר נגד המלחמה התקשורת בעולם כולו עוקבת אחריו: מאותה עיתונאית שפרצה לשידור ושלט מחאה בידיה ועד לדיפלומט רוסי … להמשיך לקרוא נאמנות ←

מפעם לפעם אני צופה בדרמות טלוויזיה בריטיות. יש משהו מרגיע בסדרות האלה, משהו כמעט מושלם, במשחק, באופן בניית הסיפור, בשמרנות שהסתגלה לטכנולוגיה החדשה אך אינה משתעבדת לה.   השבוע צפיתי ב "אנטומיה של שערורייה" בנטפליקס, שבה מככב גם אולם הפרלמנט הבריטי. זה מבנה כנסייתי, צנוע, יש בו רק ארבע מאות עשרים ושבעה מושבים על גבי … להמשיך לקרוא אי אמון ←

עוד מילה על המטרו. מפעם לפעם, ובעיקר בשעות קשות כפי שחווינו רבות מהן בחודש האחרון, אני מרים עיניי למנהיגי המדינה כדי למצוא בהם מעט חיזוק, להכניס בדברים סדר והגיון, אולי כך אצליח לעצב את דעתי ולהירגע מעט. בואו ניקח בוקר שגרתי כזה: אבנים בהר הבית, קללות באזכרה, פעולה בג'נין, תקיפה ליד דמשק. סלמונלה. קללות. מצעד … להמשיך לקרוא עוד מילה על המטרו ←

מפעם לפעם אני מתרפק על העתיד. זה קורה בעיקר בשבועות האלה, המוקדשים לנבירה בעבר, בכאביו ואסונותיו, באסונות השעה וגם לגאווה שאין לה גבול. הנה, אנחנו עדיין עומדים, מחטיפים וחוטפים עוד סיבוב ועוד סיבוב. עדיין עומדים. מצפירה לצפירה. בימים כאלה נעים להתרפק על העתיד. האמת היא שאני עושה את זה ברוב ימות השנה, בעיקר כשההווה נראה … להמשיך לקרוא בעוד עשרים שנה (אולי) ←