מפעם לפעם – כלומר פעם בשנה, בפורים, אנחנו מצווים לשמוח על הנסים ועל הנפלאות שקרו לנו, ולקרוא במגילה את הסיפור המפולפל על איש אחד ושמו מרדכי שהחליט שבת דודו הדסה צריכה להשתתף במכרז, ולהשתלט על מיטתו של המלך שלאשתו נשבר והחליטה שהספיק לה. מאז, בכל שנה, אנחנו מצווים לדפוק את הראש, לשתות ארק צלול אם … להמשיך לקרוא סיפור על ארק, אור ועוצר ←

מפעם לפעם מישהו צריך להסביר לי את ההיגיון של מה שמתרחש סביבי. נכון, בתרבויות אחרות כבר מזמן הייתי בא בימים ואפשר היה להשתמש בנסיון החיים שלי לא רק כדי לספר על השלג האחרון או הלפני אחרון, אבל אני כאן, ואני מבין שלא הכל אני יודע, ושאני עדיין צריך ללמוד. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, … להמשיך לקרוא הגיון פנימי ←

מפעם לפעם צריך לומר משהו על נשיאה באחריות. זה לא קל, זה מחייב, במיוחד כשהתפקיד הוא ציבורי ואנחנו הם אלה ששמים בנושא התפקיד את מבטחנו, משלמים את שכרו המועדף, את תנאי הפנסיה, ומפקידים בידיו את גורלנו וגורל ילדינו ונכדינו. אנחנו רוצים לקוות שהיא או הוא מבינים את גודל האחריות, ושהם פועלים בשקיפות ומוכנים לשתף אותנו … להמשיך לקרוא חלופות ←

מפעם לפעם מפעם לפעם ובעיקר בסופו של ינואר השחור צריך לומר כמה מלים על אכיפה, כלומר על נסיונה של המשטרה לכפות ציות לחוקי המדינה ולכלליה. בלי אכיפה, תחושת הכאוס והמוות המתקרב משתלטים עליך: נהג שעובר באור אדום, סכסוך שכנים באש חיה, וחולה קורונה שמצטופף בהלווית אלפים. בדרך כלל זה נגמר בתור שקית לבנה של גופות. … להמשיך לקרוא בררנות שגרתית ←