מפעם לפעם, ובעיקר ביום שישי, אני חושב על יום שישי השחור.  עבורי יום שישי היה תמיד יום של אור: אולי לא שטוף שמש כחמנייה צהובה, אך בהחלט תכול כשמי החורף הצלולים, יום צ'ופר של טיולים ומפגש עם חברים, טבול באדום של שקיעה לקראת שבת המלכה. והנה, תוך כמה שבועות בלבד, יום שישי שינה את צבעו … להמשיך לקרוא יום שישי השחור ←

מפעם לפעם, ובעיקר אחרי עוד סיבוב אחד של הרג ועמודי עשן, גם אני מחפש תמונת ניצחון. הרי אי אפשר כך סתם לעבור מפרשת 'לך לך' לפרשת 'וירא', ולהישאר רק עם סלסולי העשן של הטילים בתכלת העזה של הסתיו, ועם שביעות הרצון של כל פרשנינו ושאגות הניצחון של אקוניס, שמנסים למחוק את כל סימני השאלה מכל … להמשיך לקרוא תמונת נצחון ←

מפעם לפעם, ובעיקר כשכולם מאבדים עניין ושקועים עד צוואר בפקק ובדאגה מול צונאמי השפעת שהולך להציף את בתי החולים, אנחנו עדים לחידוש מדהים  שמתרחש בהדרגה לנגד עינינו: בעצם הימים האלה, השיטה המשפטית בישראל משתנה, והיא צועדת בעיניים פקוחות לקראת מהפיכה חוקתית שכמוה לא היתה. בניגוד למה שהיה מקובל ונתפס עד היום כאכסיומה, ההחלטה על התהליך … להמשיך לקרוא המשפט כבר התחיל ←

  מפעם לפעם, ובעיקר ערב יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין, גם אני מחפש דרך להניח את האסון מאחוריי ולהסתכל אל העתיד. בינינו – כמה אפשר לשיר שירים נוגים בכיכר עם או בלי יאיר לפיד, לריב מי ישלם עבור האירוע, להיעלב בשם מפלגת העבודה, ולהכחיש את קיומה של ההסתה ערב הרצח. כמה סרטים עוד אפשר … להמשיך לקרוא הרוצח האמיתי ←