מפעם לפעם אני חושב על הסוף. השבוע למשל. ביום שלישי נפרדנו מחבר שהיה מדען מחונן ומוזיקאי מחונן לא פחות. אהבתי אותו מאד והוא איננו. הצטערתי על כל הפעמים שלא נפגשנו, על שלא הקשבתי יותר לנגינה שלו, שלא חקרתי את תולדות חייו המסעירים. הסוף בא בחטף, וזאת תמיד הפתעה, שיש סוף בסוף. וככל שאתה מתבגר או … להמשיך לקרוא יש סוף בסוף. ←

מפעם לפעם אנשים קמים בבוקר, שומעים שלמה ארצי ומתחילים ללכת. גם הם רוצים להרגיש שהם עם. הם בטוחים שלאוויר בחוץ יש ניחוח אזדרכת, ורסיסי טל וריבוא קרניים יולידו חופת שמש מעליהם, אבל איך שהם פותחים את הדלת הם חוטפים בומבה של חום לפרצוף. האביב לא חזר, להיפך, הכל מצהיב במהירות, והם חושבים – צריך להיות … להמשיך לקרוא ורשה הפורחת ←

מפעם לפעם, ובעיקר בימים של חגיגות ענק בתל אביב, כשאנחנו נשטפים בתמונות המרהיבות של העיר בשעות הלילה ושל מדינת ישראל כולה בשעות היום, שוב עולים הקולות על הבועה, של תל אביב, כשהחיים האמתיים מחוצה לה הם אפורים, קשים, קנאים, מול העיר רבת המעש החוגגת בבועה שיום אחד תתנפץ, והאמת תכריע אותה. וכפי שקורה מפעם לפעם, … להמשיך לקרוא מי כאן הבועה ←

מפעם לפעם לפעם יש אביב שכזה שנמתח לתוך חודש מאי, היום קריר, ובשדות עדיין פורחים הפרגים, כמו בבול יום הזיכרון תשי"ג מאלבום הבולים הישן. למי שנולד עם המדינה זאת עוד תמונת יום הולדת, ברכה על הנס, התפעמות. וכפי שקורה מפעם לפעם, לרגל החג אשלב סיפור אישי קטן מן השבוע החולף: בערב יום הזיכרון עשיתי את … להמשיך לקרוא באלה הימים ←