מפעם לפעם, וזה קורה יותר מדי פעמים בזמן האחרון, השבוע מסתיים כשהמיית הלב על המתים לא פגה. בארץ שמתמודדת במשותף, ולעתים קרובות כל כך, עם מותם של אנשים צעירים, עם מחזות זוועה של נשים בהריון שנרצחו או משפחות שנגדעו באש מן המארב, מותה של רונה רמון גרם לצער כה כבד משום שהעיר שאלות רדומות, תהיות … להמשיך לקרוא אבן על הקבר שאיננו ←

הערה: משום שלא הקלטתי את הקטע בעצמי – אני נותן כאן את שתי הגירסאות (הרדיופונית וזאת של הפייסבוק)  של הסיפור, ולו רק כדי להצדיק את התמונה. אחרי שתקראו תבינו את הטוויסט בעלילה. עוד מימד. ברדיו: מפעם לפעם אני חושב על הסטטיסטיקות, בעיקר הסטטיסטיקות שמשתעשעות בניחושים על המוות הבלתי נמנע, למרות שהסטטיסטיקה ברורה וחדה לגמרי: כולם … להמשיך לקרוא המוות פה מולך ←

מפעם לפעם אני מבקש לפנות את הפינה הזאת לדברים של אחרים, מתוך תקווה שאולי מעמדם של הדוברים ייתן משקל יתר לעמדותיי. הפעם הזאת אני מבקש לצטט מדבריו של פרופסור משה ארנס. למי שלא זוכר – הוא היה שר הביטחון ושר החוץ בממשלת ישראל, הוא היה יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, ואפילו השר לענייני מיעוטים (כן … להמשיך לקרוא עפולה ←

מפעם לפעם, צריך לדבר גם על המחנה הציוני. זה קצת משעמם לדבר כל הזמן על הממשלה, על שרת התרבות, על הרכבת ועל שר האוצר. מפעם לפעם צריך לדבר גם האופוזיציה, ובשביל זה לא צריך אישור ממנדלבליט או מלשכת ראש הממשלה, לא צריך לחכות לדרוקר שיגיד מה שאפשר לומר, אפשר להשתלח בכיף, והמחנה הציוני זה גוף … להמשיך לקרוא המחנה הציני ←