ושוב ענני נוצה בקצה השמים, ושוב אוקטובר. כל שנה המכה הזאת מחדש: אוקטובר. כל השאר זה מנדלבליט: אין תיק – תסגור. יש תיק – לך על זה. הכל באמצע. מספיק. ואם לא די באוקטובר, הרי שבדיוק בהתחלת החודש חוזרים לעבודה מלאה, ללימודים, יעברו חודשים בלי תחנת התרעננות עד פסח, אין טיסות לכרתים, אין צום גדליהו … להמשיך לקרוא סיני, או: למה תל אביב לא הוכרזה כמקום מסוכן? ←

מפעם לפעם – ערב חג הסוכות, יש הרגשה של רווחה נעימה בתום ימי הסליחות והרחמים, פחות חם, הימים מתקצרים, יהיה חורף עתיר בגשמים אבל לא יהיה בהם די. מה עוד נבקש ממך מכורה ולא נתת? ולמרות שהימים הנוראים מאחורינו, אני תקוע עדיין בהפגנת ההמונים העצומה ברחבת הכותל המערבי בלילה שלפני יום הכיפורים. כבר כמה שנים … להמשיך לקרוא חטאנו לפניך ←

מפעם לפעם, ובעיקר כשיום שישי חל ביום שישי ולא באיזה ערב חג באמצע השבוע, אני מגלה שאני יודע בדיוק מה יהיו החדשות של השבוע הבא, לא כולל המספרים הזוכים בפיס. אני לא מתכוון ליום הכיפורים ולסדרת הגשרים ההיסטרית אחריו שבסופה לא תזכרו איזה יום זה, למה הימים מתקצרים, ומה העניין עם הצריפים שהשכנים בנו בחנייה, … להמשיך לקרוא הנשק הסודי ←

מפעם לפעם – והנה חלפה עוד שנה. זה כנראה עניין של גיל: כשאתה אומר "חלפה שנה" סימן שאתה צעיר מאד, השנים ארוכות, וכל שנה היא חלק גדול מחייך והעתיד רחוק, ואילו כשאתה מבוגר וזכית ומנית שנים רבות, זאת עוד שנה, שמצטרפת לכל השנים שכבר מנית מתש"ט ועד לתשע"ט, זאת העין שמסגירה את מניינן. חלפה שנה … להמשיך לקרוא תכלה שנה ומחלותיה ←