מפעם לפעם אני חושב על הגיבורים: זאת מין עונה כזאת חבוב, בהיכנס ניסן, כשנערכים לקראת היציאה ממצרים בשבוע הבא, ולא עוצרים עד שמגיעים עם הלשון בחוץ לִפְרָס ישראל שלושה שבועות אחרי. שלושה שבועות של גיבורים בשורה ארוכה ארוכה ושותקת, אלה שבמותם ציוו לנו את החיים, וגם אלה שגורלם שפר וייבדלו לחיים ארוכים ושקטים, שגם הם … להמשיך לקרוא הגיבורים האמיתיים ←

מפעם לפעם אני חושב על אדם ששמו גלעד חריש: רבים מכם לא מכירים אותו למרות שהוא ורעייתו שרונה מפעילים בתי תמחוי לרעבים, מעונות לדרי-רחוב שהגיעו לתחתית הקיום, צהרונים בשכונות מצוקה ועוד ועוד. מין משרד רווחה פרטי, שמניח צלחת מרק חמה לפני הרעב ובגד ללבוש לערום, והכל בהתנדבות מלאה. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, אני … להמשיך לקרוא פרסים ופוליטיקה ←

מפעם לפעם, ובעיקר כשנדמה שאין מוצא, צריך לעצור, לנשום עמוק, ולהתחיל לחפש מתחת לפנס. מפתיע מה אפשר למצוא שם: גלגל סְפֵּר, פְּלָיֶר, ג'ריקן דלק, קופסת אקמול וכמובן גפרורים שעוד נדלקים וסיגריה אחת. אז אל ייאוש. וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, ההצעה לחפש קרוב אליך, מתאימה גם להתחבטות הקשה שעוברת על ראש הממשלה והמערכת סביבו. … להמשיך לקרוא החוק להפסקת השימוש בעדי מדינה ←

מפעם לפעם כלומר פעם בשנה, הפינה הזאת נופלת על היום שבו אסורה התענית ואסור האבל ואסורה הקינה – חג פורים היום, יום שכולו שמחה ושתייה, ומתת לאביונים, והלב עולץ על הנס שקרה וקורה לנו מעת לעת. אז איך כותבים ביום שכזה טור שידוע דווקא בקינתו המעציבה והמלנכולית? אם כן – כפי שקורה יותר מאשר מפעם … להמשיך לקרוא משהו לפורים ←