הנה "סוכרייה" לאמצע השבוע:
כפי שאמרתי כאן בסוף השבוע שעבר התחילה הוצאת 'אגם' מכירה מוקדמת של הספר שלי "מפעם לפעם" – המיטב מ 1000 טורים ששידרתי ברדיו בעשרים השנים האחרונות. בעריכה בחרנו רק קטעים שעומדים מעל הזמן, שיכולים היו להיכתב אתמול היום או מחר. אחד מהם כתבתי בדיוק לפני שנה, והוא עוסק בחיפוש אחרי סוד הקיום הישראלי בעידן השפע, זה שעם ערעורו, מגדל הקלפים שבנינו עלול להתמוטט.
שם הקטע – הצטלבות. וככה זה הולך:
מפעם לפעם, ובעיקר בימים שבהם מתחדדת התחושה שמשהו כאן לא בסדר, אתה מחפש נקודה שתהיה הסיסמוגרף העדין שלך, שיזמזם לפני שרעידת האדמה תגיע. את כללי ההישרדות למדתי בבית מאנשים שלא הפסיקו לברוח, ואת האין לעולם לא שוכחים.
וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, נקודת האיזון הזאת התגלתה לי השבוע בדרך מקרה: השעה הייתה ארבע לפנות בוקר ואני ורעייתי צעדנו במורד השיש החגיגי בשדה התעופה בן גוריון לעבר רחבת החנויות הפטורות ממכס, ולמזרקה שהיא לגמרי חוץ לארץ. נהר אדם עצום, צעד בעוז בארמונה של המלכה קרולינה למקה, ומעבר לקיר הזכוכית נראתה הדרך המקבילה היורדת אל בדיקת הדרכונים והשרב שבחוץ. שני השבילים האלה לעולם לא ייפגשו, ורק קו דמיוני מחבר אותם באמצעם, כמו ציר גדול של נדנדה עשוית שיש: מסלול אחד של תקווה ותחושת שחרור, וממול החמיצות של השבים הביתה, אפופים בריח של בתי השימוש במטוסים, ושאריות אדרנלין שדוחפות אותם לברוח משם במהירות.
שם, בבן גוריון, בדיוק בנקודה שבה שני השבילים היורדים חוצים זה את זה, נמצאת נקודת האיזון של הקיום הישראלי: זאת הצומת אל השמיים הפתוחים ובחזרה, למפלים בבוסניה, לאולמות הקזינו בבלגרד, לסמטאות דלהי, לשנת השבתון, להתחדשות, ליער השחור. זאת נקודת ההתגברות על המתח, הצפיפות והמחנק. כל עוד שבילי השיש האלה מלאים בשעות הדמיוניות של היממה, זה לא משנה אם טיל פגע בבית בשדרות, ואם כל חצי שנה יש בחירות. אנחנו ארזנו לבד, לא התבקשנו להעביר משהו למישהו, רק רצינו לעוף מכאן.
מעל צומת השבילים הזה מרחף פחד גדול שיום אחד זה ייעצר, ונבין שהשמיים לא פתוחים לעד, השמיים נסגרו כי אין כסף, כי אנחנו חולים או יקרים מדי. צומת השבילים בנמל התעופה בן גוריון הוא המחסום האחרון בפני חסרי האחריות ושוחרי האפרטהייד. שם, בנקודת החיבור של שני השבילים, נקבע מצב הרוח הלאומי, וכל עוד נוסעים ונושמים והשמיים פתוחים והכיס מלא בכסף, לא יחול שום שינוי.
עד כאן הקטע מאז (ברובו). והנה – הצומת הזאת שוממת, ואיש אינו יודע אם אי פעם תיפתח. איך הולכים לבחירות רביעיות כשצומת השבילים הלאומית ריקה? מה יעשו אלה שנשארו כאן? מה יתפוצץ קודם?
ולמי שרוצה להזמין עותק עכשיו – גשו לאתר שלי www.eliezeryaari.com שיוביל אתכם במהירות בשבילי הרכישה. שני ספרים – והמשלוח חינם. חתימה מובטחת. תודה.
