מפעם לפעם אני חושב על המחזות שייכתבו כאן בעתיד. בינינו – יש כאן חומר לאין סוף עלילות גבורה, שחיתות מוסרית, תאוות בצע, מלחמות, ניצחונות, גאונים ומשוגעים, הגירה, שפות, עדות, עושי חסד ומאחזיי עיניים. אבל, מתוך כל השפע הזה מעל כולם בולט מחזה שייקספירי גדול אחד, שהעלילה שלו נכנסת כעת למערכה האחרונה שלה. כל רוקחי הלחשים, הנבגדים והבוגדים, החנפנים, המתעשרים והדלפונים, עומדים ומסתכלים במתח. המסך עולה על המערכה האחרונה.

וכמו בכל מחזה שייקספירי טוב, המלך הגיבור מתייצב לקרב האחרון שלו. הוא לבדו, מול הארץ האהובה שבוגדת בו – אמריקה. מהמערכות הקודמות אנחנו יודעים כמה עמוק היה הרומן של המלך עם מי שהתהפכה עליו והיתה לאויבת הגדולה שלו: הוא אימץ את שפתה את מנהגיה, את תאוות הבצע והפוליטיקה הקשוחה והמרוחקת שלה, את השביל בשיער ההדוק הצבוע באפור סגול, את התקשורת של צליל אחד. זה האיש שבמערכות הקודמות הכניע נשיאים, עלב בסגניהם, ואחר כך העמיד את שני בתי הקונגרס כדי שימחאו לו כפיים. בשפת הגוף הלא מפורשת בלט הזלזול ואולי הכמיהה – אתם תושבי אמריקה שלא מצליחים לבחור נשיא ראוי כבר שנים, הנה אני, חמוש ברעייתי וילדיי, מוכן לעבור אליכם ולהיות לנשיא שלכם ואז להדביר את הטרור ואת ההגירה הבלתי חוקית אבל אתם מתכחשים להזדמנות. הוא שולט בארץ קטנטונת מרוחקת מאמריקה, ותמיד נדמה שהוא מין שחקן חיזוק זר שהחליט להשתקע, הרכש האולטימטיבי שהכניע את כולם.

והנה – ברגע הזה, בפתח המערכה השלישית, כשרק פסע בינו לבין הניצחון הגדול שעליו חלם, אמריקה אהובתו מפנה לו עורף. הוא בחיר בניה, אורח קבוע באולפניה, צרכן גדול של תעשיית הנשק שלה, לא קרא את התמונה ולא הבין שהערכים שחיברו בין שתי המדינות הולכים ומתרופפים. אפילו לדוברי אנגלית נוספים הוא לא דאג שיעמדו לצידו.

המוני נתיניו מתבוננים בו מרחוק בדאגה גדולה: האם גם הם ייחשבו מעתה אויביה של אמריקה? במו עיניהם הם ראו את מטוסי הגלקסי העצומים נוחתים בארצם הקטנה ופורקים נשק, מדים וציוד, ואת נשיא אמריקה פורש עליהם סוכת הגנה כלכלית וצבאית. האם כל זה ייגמר? ואיך יוכלו לסיים את המלחמה בלי הניצחון שנגזל מהם? האם אי פעם תהיה מחילה ואמריקה תשוב ותהיה ידידתם הגדולה? האם זאת תקלה שאפשר להתגבר עליה? מה צפוי בהמשך המערכה והאם היא באמת האחרונה?

שאלות קשות דווקא לערב פורים, הבה ונשתה עוד כוסית, עד שלא נדע.

חג פורים שמח ושבת שלום.

צילום: יבגניה דודינה המופלאה בתפקיד ריצ'רד השלישי של שייקספיר בתיאטרון 'גשר'. אם עדיין לא ראיתם – רוצו. צילום: דניאל קמינסקי.