בשבת שעברה, היתה פרשת חיי שרה. זאת הפרשה החמישית בספר בראשית. למי שלא עקב – מאז הגשר של שמחת תורה הספקנו לברוא את העולם, להיות מגורשים מגן עדן, לחטוף מבול נוראי ולשמוע שאלוהים אמר לאברם ששנים היה תקוע בחרן לקחת את הרגליים וללכת לארץ כנען.

הצעדים הראשונים כאבי האומה לא היו קלים לאברם שבינתיים היה לאברהם. הוא התחתן עם שרה כשהוא היה בן 25 היא היתה בת ה- 15 ולקח להם 50 שנה עד שנולד להם בן. יצחק. אברהם גם עשה ילד למשרתת של אשתו מה שקוראים שפחה, ושמו ישמעאל. שרה ממש לא אהבה את הסצינה ושכנעה את אברהם לגרש את הגר האומללה עם הילד שיצחק, אחיו, דווקא אהב אותו מאד. אחר כך אברהם הצטווה, כך לפחות הוא שמע, לקחת את יצחק ולהעלות אותו לעולה על הר המוריה. אחרי שהוא חזר מהניסיון המטורף הזה הוא גילה ששרה אשתו נפטרה והוא קנה מאחד, עפרון החיתי, חלקת קבר באיזור חברון הלא היא מערת המכפלה.

 

כל זה מסופר בפרשת חיי שרה. מאז המלחמה בין צאצאי בניו של אברהם לא נפסקת – מי יותר חזק ויותר חשוב ושל מי המערה והעיר, ובשבת שבה קוראים את הסיפור, אלפי יהודים נוהרים להתפלל במקום שבו נחתם החוזה לא רק על מערת הקבורה אלא על הארץ כולה. כמיטב המסורת החגיגות הן הזדמנות למקדשי המערה להקניט, לפגוע ברכוש ולגרש בכח את בני ישמעאל מבתיהם. חיילות וחיילים של צה"ל התרוצצו באזור בניסיון למנוע מהאש לפרוץ בכל האזור, ואז חוגגי שרה אימנו היכו גם אותם. לפתע היה שינוי בעלילה. הרמטכ"ל פירסם הודעת גינוי שהוגדרה כ"חריפה" ובה אמר שתקיפת החיילת היא בלתי נסבלת, ראשי המתנחלים אמרו שהם לא בעסק ולמה לא מדברים על השמחה אלא רק על הכאב, ואילו החניך התורן שמשמש בינתיים כראש הממשלה אמר: תקיפת חיילת צה"ל היא חרפה לאומית. זהו.

 

ועל זה נשאלה השבוע השאלה הטבעית – ותקיפת כל הבתים של התושבים הערבים באיזור, איזה סוג של חרפה היא זאת? או שאולי זאת לא חרפה אלא גאווה, הידוק הקשר בין עם ישראל לאבותיו התנ"כיים. אתה מבין, אדוני ראש הממשלה, ברגע שאתה מסייג את תקיפתה של החיילת בלבד, אתה הופך את מעשי ההטרדה, ההשפלה והנישול לרוח קלילה של לא נורא, אין מה לעשות, ואתה מחמיץ הזדמנות לשקם לכמה דקות שעוד נותרו לך את גאוותך כממציא השינוי, שהרי ממילא בעוד שבוע כל העניין הזה יהיה חוקי ומקור לגאווה אמיתית, ואתה תיאלץ לומר אז שזאת חרפה, אחרת – איזה משמעות תהיה לישיבתך באופוזיציה? להיותך אלטרנטיבה? או שאולי לא ?

השבוע פרשת תולדות. הסאגה הלאומית המרתקת נמשכת. שווה לקרוא.

שבת שלום.