מפעם לפעם אני חוטא באכילת גלידה. "חוטא" כי זה עם המון סוכר, שעדיין, על פי החוק, הוא די מסוכן. אני אוהב מלא גלידה, בעיקר וניל, אבל אני תמיד מוסיף עוד טעם,  תות, או רום עם צימוקים. יותר מעניין בפה. מאוזן. תמיד אני מבקש שהגביע לא יהיה ממש מלא. שלא יטפטף מהצדדים.

וכפי שקורה לי יותר מאשר מפעם לפעם, השבוע, בעודי מתענג על הגלידה ביום סתיו חמים, הסתכלתי סביב על הרחוב הירושלמי החבוט וראיתי שגם בו אין שום דבר מלא. בתלמוד נאמר שעשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. כלומר כבר חכמי התלמוד הבינו שאין דבר כזה מלא-מלא, תמיד יש מישהו אחר שלקח את הקב החסר שהוא כשלעצמו בעיקר מלא מעצמו.

 

ברחוב היה תקוע קב של לכלוך ביופי הדמיוני של התשעה קבין, ובתחנת הרכבת הקלה המתינו מלא ערבים ומלא חרדים ואיזה קב אחד של חילוניים וכל אחד ידע שבכדי להגיע למחנה יהודה צריך לנסוע עם כל השאר, ומי שלא רוצה לנסוע עם נשים או חילוניים צריך לרדת כי אין דבר כזה מלא מלא. בערב זפזפתי בין ערוצי הספורט ועליתי על משחק של בית"ר ירושלים ופתאום ראיתי שיש בקבוצה שחקנים שחורים, ולקראת הסוף שחקן שחור התעופף מעל כולם והבקיע את שער הניצחון לטובת הקבוצה שעד לפני שנה שנתיים היתה לבן לבן על מלא-מלא ובטח יהודים מלא מלא או שהם שורפים את המועדון, ואז הקבוצה כמעט ירדה ליגה. אחר כך היא הביאה שחקנים שחורים ולאט לאט היציע מתחיל להתמלא כי אי אפשר שלה פמיליה ישלטו, יש מלא דעות אחרות ואנשים אחרים ופשרות בלי גבול.

 

ופתאום האמריקאים אומרים שאם ממשלת ישראל תהיה על מלא מלא הם לא ימשיכו לשתף איתנו פעולה. זה לא מקרי: השבוע היו אצלם בחירות שעמדו בסימן המלא מלא- או שאתה שותף להזיות של טראמפ על מלא או שאתה אבוד. אז מלא-מלא בוחרים, מכל המדינות, אמרו שהוא יכול ללכת לכל הרוחות כי כוחה של אמריקה הוא בריבוי, ומלא-מלא בנוסח המוצע לא מקובל עליהם. והאמריקאים, מה לעשות, הם הקב היחיד שאנחנו נשענים עליו, למרות שעלינו ירדו תשעה קבין של שכל, יופי ותרבות דיבור, וזה יהיה די מסובך להישאר בלי הקב האמריקאי בגלל המלא מלא.

 

מה לעשות- אין עשרה קבין: יש עוד קב אחד שרק איתו אפשר ליצר משהו מאוזן. וניל עם תות ולא בגביע מלא.

שבת שלום.