מפעם לפעם אני שומע את התחינה הזאת מקוראיי – מספיק יערי, עשית לנו שחור, פעם אחת תן משהו אופטימי, קפסולה קטנה של מתיקות, כמו קוביית סוכר בין השיניים כשלוגמים תה מר, משהו שיזמזם כמו שיר, בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד כי ריח סתיו עלה והתחלנו את שירנו מהתחלה. כולם ביחד.

אז כפי שאני עושה יותר מאשר מפעם לפעם, אני נכנע בשמחה כי הימים האלה בין כסה לעשור ממילא הם ימים של חרדה קיומית כי ביום הכיפורים ההוא מישהו למעלה לא חיכה עד לרדת היום ובא איתנו חשבון עוד לפני ששרנו בקולות אבינו מלכנו, על היוהרה, הקיבעון השחצנות והסכלות. מאז קורי החרדה והזיכרונות אופפים אותנו בתקופה הזאת יותר מתמיד.

והנה השנה – מזמן לא ראיתי כמות כזאת של משפחות מאושרות בפייסבוק. שבטים שבטים ניבטים אליך, שלושה, לפעמים ארבעה דורות, פלא גדול למי שנולד לעולם בלי סבא וסבתא שנשארו שם. הנה אנחנו והנה השולחן, כמה תהיו? עשרים ושניים? ברוך השם אנחנו אצל הילדים, יושיבו אותנו ליד הנכדים שיבקשו תספר שוב את הבדיחה המצחיקה ההיא, או שתדבר בחרוזים ואנחנו נשלים, והם בריאים ויפים וזריזים והם הולכים אל העתיד בביטחון מזוקק, מקסימום מישהו יעשה עליהם חרם בטיק טוק. איזה ימים יפים ומאושרים אלה. בשדה התעופה עוברים אלה שלא הולכים לבית הכנסת והם בדרכם לרומא ברצלונה כרתים או ברלין, יאכלו וישתו וישלחו תמונות לכולם. תראו הנה מונטנגרו. ואלפים עוברים לסיני, לחוף שנמתח אל האינסוף, והם לא שולחים תמונות כדי שאחרים לא יבואו בשנה הבאה.

ואני מסביר לעצמי שעם תחושת הסוף שהיא גם חלק מהגיל, נדמה שהקרקע בטוחה, וצריך לצעוד עליה בזהירות, בנדיבות לב, לא רק לעצמנו ולבני המשפחה שזורחים מן התמונות, אלא גם לאלה שקצרה ידם, אלה שלא נפגשים בשדה התעופה עם הטרולי כי אין להם. להיות נדיבים זה גם לאלה שגרים מעבר להרי החושך וממתינים שהסגר יסתיים כבר והם יוכלו לבוא ולשבור כאן שבר לבני משפחתם, לבנות את בתינו, לנקות, לחרוש, לאסוף את הפרי, לארוז, לנהוג ולסדר את התוצרת בחנות. עוד מעט הם גם ירצו למסוק את עצי הזית שלהם שמלאו בפרי השנה, זכרו גם אותם. השבוע פגשתי אישה בת 95 מתל אביב שמתכוונת לצאת למסיק בגדה גם השנה כדי להגן על המוסקים בגופה. צריך לדעת לא רק איך לטעת היא אומרת, אלא גם איך לא לעקור. כאן רציתי לחתום עם גמר חתימה טובה, ושבת שלום, אבל בדיוק אז קראתי מה שקורה בכלכלה העולמית סערה מושלמת, אומרים, ומה אנחנו מול כל זה?

מילה לא תשמעו ממני על כך. הבטחתי. רק דברים טובים.

אז גמר חתימה טובה ושבת שלום.