מפעם לפעם מסתיים שבוע שבסופו אני לא מצליח לקבל תשובות לשאלות הרבות שמכרסמות בי. זה לא שאין תשובות: אני מניח שיש, אלא שאני לא מקבל אותן משום שיש מי שלא רוצה שאדע. שאדע מה? גם את זה אסור לי לדעת.

הנה למשל: אם סוגרים ארגונים שחשודים בפעילות טרור, אני שואל, מדוע אין כתבי אישום נגד הטרוריסטים? זה לא הגיוני לבקש את זה? 'טרור' פירושו שמישהו מטיל עלי אימה שבכל רגע הוא עלול להרוג אותי, והנה, מישהו מתנדב לחלץ אותי מהצרה גם במחיר עימות עם ארצות הברית כלומר זה טרור טרור ולא צחוק. אם כך, למה לא מביאים את החשודים לבית המשפט ושופטים אותם?

או שאולי יש כאן בעיה אחרת והיא להגדיר מהו טרור. לומר שבישראל ישנן הפרות בלתי פוסקות של זכויות אדם, זה טרור? ללכת לאו"ם למשל ולהעיד שם על עקירת עצי זית, סתימת בארות מים והתנכלויות בלתי פוסקות זה טרור? לנסות להגן על ילדים בני שמונה שהסתבכו בחיכוך הלא נגמר בין הכובש לנכבש וזה כולל השפלות, מכות, האם זה מסכן את קיומה של מדינת ישראל?

אם זאת ההגדרה החדשה, מתבקשת השאלה למה לעצור בקו הירוק? ומה עם יהודים? מה ההבדל בין 'בצלם' או 'רופאים לזכויות אדם' לבין והארגונים הפלסטיניים? גם הם לא מפסיקים להציק. ומה עם האגודה לזכויות האזרח? אם שר הביטחון יכול לסגור את האגודה הפלסטינית לזכויות האדם למה ששר המשפטים לא יסגור את האגודה לזכויות האזרח שלנו, או שיחסום את אפשרויות המימון שלה? רק בגלל שזהבה גלאון תכתוב על זה מאמר ב'הארץ'? ואז אני נזכר שגם בשנים עברו בימים של לחץ מדיני ופוליטי פנימי ניסו לסגור קודם כל את מוסדות החברה האזרחית, אלה שמבקרים, שואלים, מתקוממים. עשו זאת דרך בִּיוּש ודרך ייבּוּש, דרך הרחקה ממקומות עבודה, אבל אף אחד לא העז פשוט להכריז על הארגונים כארגוני טרור וגמרנו. ארדואן עשה את זה, גם א-סיסי, שתי דמוקרטיות ידועות, נתניהו לא העז. עכשיו גנץ פילס את הדרך. הוא הוכיח שאפשר לעשות את זה בלי משפט, ומבלי לתת על כך דין וחשבון. הוא גם לא יוכל להתלונן שכאשר השלטון יוחלף יהיה מי שיחליט לסגור גם את הארגונים הישראלים, כי מה ההבדל?

ואולי, אני שואל, אולי גנץ לא מפחד שהשלטון יתחלף מפני שהוא זה שיחליף אותו?

שבת שלום.

צילום:   JACK-GUEZ מסוכנות  AFP