מפעם לפעם אני מבקש לעדכן אתכם בחדשות שלא היו בחדשות. איך זה חדשות אם זה לא היה בחדשות אתם שואלים? כי ההודעה שהגיעה מהארגונים שעוקבים אחר הנעשה לא מעניינת את העורך, לא את העורך של העורך, וגם לא את הקהל. ובכל אופן זה קרה, יש תאריכים, מקומות, האירוע ושאר תבחיני החדשות ברורים, ולכן אני נותן לכם תמצית של שלושת השבועות האחרונים:

בשלושה באוקטובר חקלאים מהכפר הפלסטיני בורין גילו שחמישים עצי זית בני למעלה משבעים שנה נכרתו.

בחמישה באוקטובר חקלאים מקריות ליד שכם גילו ששמונה עצים רומיים בני מאות שנים נכרתו.

בשמונה באוקטובר חקלאי מתרקומיה גילה שמאה עצים בחלקה שבבעלותו נכרתו.

באחד עשר באוקטובר בכפר פרעתא, בעלי האדמות הסמוכות לחוות גלעד גילו שתשעים אחוזים מהעצים שלהם כבר נמסקו ביד זרים והיבול נגנב.

בשנים עשר באוקטובר סמוך לחברון עשרות עצים הושחתו.

בשלושה עשר בחודש החקלאים מהכפר מזרעת אל ערבייה גילו שכל העצים שלהם כבר נמסקו והזיתים נגנבו.

בשמונה עשר בחודש חקלאי מהכפר מוגייר הגיע לאדמתו וגילה שמישהו יישר את הקרקע עקר את העצים והתקין עמודי חשמל ותשתית.

זה על קצה המזלג. סך הכל מראשית החודש התגלו תשעה מקרים של גניבת זיתים, שבעה מקרים של כריתה ושריפת עצים, מקרה אחד של השתלטות על אדמות, חמישה מקרי תקיפה והפרעות רבות למסיק.

מי עשה את כל זה אתם שואלים, או בנוסח העכשווי – מי זה! מי זה! מי זה! בקריאה קצובה ומהדהדת. אם כן – זאת לא נטע אלחמיסטר, לא רון שחר ואפילו לא קורל סימנוביץ'. על פי הצילומים והעדויות המדובר הוא באנשים מההתנחלויות הסמוכות לאתרים שהותקפו ולעצים שנגדעו. הבעיה היא שהפורעים הקפידו על מסיכה מהודקת ולכן אף אחד לא יכול לזהות אותם בשמותיהם. גם אלה שנתפסו שוחררו לביתם מפני שהיו במסיכה והשופטת ביקשה ראיות חותכות ואילו אופירה, צדי, וגם סטטיק ובן אל, לא היו שם כדי לספק אותן.

אני יודע שהעדכונים המשעממים האלה היו גורמים לאישה יקרה אחת לבכות בכל פעם ששמעה על כך. שמה אליזבת פרוינד מירושלים, מאזינה קבועה של הפינה הזאת ברדיו, שאחריה היתה כותבת אלי מכתבים נפלאים. השבוע היא הלכה לעולמה וטור זה מוקדש לה ולזיכרה.

ואני שמח שהיא לא שמעה אותו ברדיו או קראה אותו כאן.

התמונה: צילום מסך מתוך "הזמר במסיכה" של שידורי 'קשת'.