והטקסט:

מפעם לפעם, כלומר כמעט בכל ערב, ראש הממשלה מתנחל אצלנו בסלון משום שיש לו משהו חשוב לומר. פעם, הופעתו של ראש ממשלה בנאום בטלוויזיה היתה שמורה לעיתות מלחמה, אבל היום המסך הופקע, הערוצים נכנעים ללא קרב. ראש הממשלה בא!! מתי יבוא? בשמונה ורבע, וחצי, מתי שיתחשק לו. כמה זמן ידבר? עשר דקות, אולי עשרים. תרחצו ידיים, אתם הולכים למות. סתאאאם. תעשו חיים ושוב תמותו. אקורדיון.

מהצהרים מתנהל מחול הניחושים: על מה הוא ידבר היום? אולי יאמר משהו על הבולשביקים שהשתלטו על הרחוב? והאנרכיסטים? ומנדלבליט? ואולי מלחמה? רשימת הנושאים שבגללם אפשר להפקיע את השידור הולכת ומתקצרת, ולכן, כפי שאני עושה מפעם לפעם, הנה תרומה שלי, גם לפורמט וגם לנושא.

נתחיל מהפורמט: בצהרים יגלגלו את הידיעה שהערב תשודר הודעה חשובה של ראש הממשלה. מה הנושא? סוד כמוס. העוזרים לא יסגירו דבר אבל הם יודיעו שהפעם ראש הממשלה וההד יגיעו בזמן, ושהוא עומד על כך שהדברים ישודרו בסוף המהדורה, עם התחזית. באולפנים ירוצו שמועות על משא ומתן עם האיראנים על הפקת העונה הבאה של טהראן, סגל יתעקש "בחירות" וכל המערכת הפוליטית תכוסס את הציפורניים לקראת המהדורות. "מאז ימי המדגם לא היה כאן מתח כזה", תאמר יונית לוי. לקראת תשע, ראש הממשלה והחלופי ייכנסו לחדר במשרד הביטחון עם הדגלים, יוציאו נייר קטן, ויחכו לחסויות של התחזית. טורנאדו, דיזיין סנטר, והנה הם!!

"בליל אמש", יאמר ראש הממשלה, "יצאו פורעים מאחת ההתנחלויות בבנימין והציתו מסגד בעיירה אל בירה. זה איננו המקרה הראשון של שרפות באמצע הלילה של אנשים ומסגדים. אני רוצה להודיע כאן ועכשיו", הגביר הראש את קולו, "שזאת היתה הפעם האחרונה. אנחנו נפרק לכם את הצורה, אין לכם מושג מה אנחנו יכולים לעשות כשאנחנו משתגעים. זה לא יחזור, הבנתם?!"

בני גנץ יקרא את זה בטון קצת יותר גבוה כיאה לאחד ששלחו אותו לבית ספר בעל כורחו, למרות שהוא היה מת להישאר בבית ולישון. "נעבור לתחזית" תאמר יונית ההמומה, החום והלחות יימשכו לפחות עד השבוע הבא.

הפרשנים הזועמים יאמרו – ולא היתה לו מילה לומר על האלימות של פלוגות הסער בהפגנות!

נכון, לא היתה לו. ולכם היתה מילה אחת לומר על המשך הפעילות של פלוגות הסער בשטחים?

גם לא.

אז זה תיקו.