מפעם לפעם, ובעיקר בשבוע שבו היו לנו יומיים ראש השנה, תקיעה ושברים תרועה, יום אחד צום גדליה, ובעיקר – שני לילות של כדורגל מדהים מאירופה, לא נעים לדבר דווקא על כדורגל. זה מה שיש לך בראש בימי הרת עולם, בשבוע שבו כולנו עומדים למשפט, כדורגל!? אז באיירן מינכן הכניסה שביעיה לתרנגולים של טוטנהם, מה זה לעומת השימוע? והניצחון של ברצלונה עם המֶסי הזה שלא נגמר, בשבוע כזה לדבר עליו!? הרי אין עדיין ממשלה, והעם נורא רוצה אחדות, בעיקר אלה שבחגים נוסעים לחו"ל שזה אמנם הרוב, אבל כאן המיעוט שולט, והוא שקובע.
וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, מי שמציל את המצב ומכניס הגיון לכל הדייסה הזאת, הוא כמובן נשיא המדינה מר ראובן ריבלין. שמעתם אתמול את הנאום שלו בכנסת? בהתחלה חשבנו שהוא התבלבל ושאב את דימוייו דווקא מתחום התחבורה: "יש רגעים בודדים בחיי עם", הוא פתח ואמר, "שבהם נדרש הנשיא לפעול לכינונה ולכיוונה של מערכת שמתקשה לשוב אל המסילה". מסילות, אדוני הנשיא? זה הרי תחום ששייך לסמוטריץ' ככה עושים אחדות? ואכן, הנשיא התעשת די מהר, וחזר לדימויים שבהם הוא מבין הרבה יותר טוב: "מורותיי ורבותי", הוא עלה בעוד אוקטבה, "תוצאות הבחירות הן כרטיס אדום, כרטיס אדום שהוציאו אזרחי ישראל לנבחריהם"! ככה מדברים רובי! הרי כל ילד יודע ששני צהובים זה אדום, והנשיא צודק – שתי מערכות הבחירות שעברנו, כל אחת מהן זה חתיכת כרטיס צהוב. אלה היו קיסוחים במטרה לשבור רגליים, יריקות בפרצוף, קללות איומות לשופטים, מכות עם השוטרים, איזה מטורף רץ מסטול לגמרי ובלי בגדים על הדשא. כדי לדעת אם זה צהוב אמיתי לא צריך את הברבורים של שגיא כהן, אדוני הנשיא, גם לא צריך את ה VAR: כולנו ראינו ושמענו, כולל את החיבוקים המזויפים אחרי הצהוב השני, אחדות עלאק הם רוצים. שמענו גם את ההצעה שלך, נשיאנו, ששתי הקבוצות יתקיפו יחד לאותו שער. בחייך רובי!! מאיפה הבאת את זה!? אם כדורגל סטייל שכונה, אז אסור לך להרשות ששני הגדולים יבחרו קבוצה: אתה קובע. תתחיל לחשוב גם על מחליפים, הנה, שמענו שאחד, גדעון, אומר שהוא מוכן. שיתחיל להתחמם. ותזכור: המשרוקית אצלך, ולרגע אתה לא מסובב את הראש הצידה כי הקסח יתחיל מיד. שישחקו ככה עד החושך ויתעייפו, ותתפלל שלמחרת הם לא יפטרו אותך ותזכיר להם: אדום פירושו הרחקה ממשחק אחד, כך שכדאי להם להחליף שחקנים. הבעיה שלפחות באחת מהקבוצות המאמן הוא גם השחקן, ומי שלא מוכן להקשיב לו עף מהקבוצה. תזכיר להם גם שתיקו לא מתקבל יותר. משחקים עד הסוף, מספיק אחד הפרש – ושיהיה שקט לכמה שנים.
שבת שלום, שנה טובה, וגמר חתימה טובה.