מפעם לפעם אני נתקל בידיעה שאני לא יודע איך לקרוא אותה, כלומר אני מבין את המלים אבל אני תקוע בשלב שבו אני לא יודע לא יודע מה לחשוב. אני זקוק לעזרה:

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, הידיעה המבלבלת נוגעת בערביי ישראל: המועצה להשכלה גבוהה פרסמה בראשית השבוע שמספר הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, כמעט והוכפל בתוך 10 שנים והוא כעת כמעט 49,000 ומתוכם שני שליש הן נשים. הן לומדות מקצועות עזר רפואיים, חינוך וגם רפואה, מינהל עסקים וטכנולוגיה. סגן ראש המל"ג אמר ששילוב החברה הערבית באקדמיה הוא משימה לאומית, זה תורם ליציבות החברתית, לתל"ג ולחברה הישראלית בכללותה. מה שלא נאמר בהודעה שזה ממש נס: איך ממערכת חינוך ציבורית במגזר שמקבלת אפס כסף, שמופלית באופן קבוע, צומחים בוגרים שכאלה? איזה נס קרה שאישה בדואית יכולה ללמוד רפואה או חינוך, שצעיר מנצרת יכול לבחור בין היי טק להנדסת בניין? נס, אני אומר, נס מבורך. ואחרי הכרזה שכזאת השאלה שנשאלת עכשיו היא – זאת ידיעה טובה או גרועה? זאת ידיעה שאחריה צריך לכתוב טוקבקים בנוסח שקראתי השבוע כמו: למי זה בדיוק עוזר? בסוף הם תמיד יורקים לבאר ששתו ממנה. אחד אחר מתלונן שבזמן האחרון אוניברסיטת תל אביב נראית כמו מוסד במדינה ערבית, אחד כתב: יופי! עוד עשרים שנה מדינת ישראל תתפרק! ולצבא הם הולכים? למה הם לומדים כשאנחנו בצבא? ואני שואל – למה כשהערבים נוהרים לקלפי זה אסון, ולמה כשהם נוהרים לאוניברסיטאות זאת הגשמה של אתגר לאומי? ועוד: אם מהאוניברסיטאות הם ינהרו לבתי החולים, ובחדר המיון יעבדו רק ערבים, האם זה יהיה נכון, כיהודים, לנהור לאותו בית חולים? אני חושב שהממשלה חייבת להתערב כאן, לפחות השר ארדן, שיסביר –האם המדינה שלנו לא בסכנה? יכול להיות שקודם הם ילמדו באוניברסיטה, ואז רופאה ערבייה תתאהב בעובד רנטגן יהודי, ואז אורן חזן ירוץ קדימה בפריימריז, זה טוב? איך מגשרים על מתח הזה בין תחושת האיום המתמדת שמשדרים כלפי הערבים, ההדרה הבוז והשנאה הגלויה ובין האמירה ששילובם הוא משימה לאומית שיש בה ברכה לכולם. בכלל – אם הם ינהרו לאוניברסיטאות מי יעבוד בבניין? מי יצנח מהפיגומים? וכדי שלא תתבלבלו: פריצת הדרך הזאת מבורכת, וברכה שלוחה לממשלה ולמועצה להשכלה גבוהה על פריצת הדרך, על ההשקעה, על הפתיחות ועל הסיכוי שנפתח. אמרתי. עכשיו אתם יכולים לומר שמשהו כאן לא בסדר, איך השמאלני הזה מברך פתאום את הממשלה, איך נחלצים מהפלונטר הזה, ארדן, חזן, תעזרו.

שבת שלום.

 

התמונה: רגע קבלת תעודות הבגרות בבית הספר אבו בַּכֶּר בצור-באהר.