מפעם לפעם, בעל כורחי, אני נדחק למחוזות הנוסטלגיה. מזמן הנוסטלגיה היתה לתירוץ שמאפשר להתחמק מהבעיות האמיתיות ולכן אני נמנע מכך, אך היות ובארצנו קרו השבוע כמה דברים מופלאים אני מרשה לעצמי לשוב לעבר, ולו לרגע קט.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם בזמן האחרון, הכל קשור בשרידי בית מקדשנו – הכותל המערבי. בפעם האחרונה שדיברנו עליו זה היה כששרת התרבות הגברת רגב נמלטה מאחריותה לביצוע מתווה הכותל כך שיאפשר תפילה מעורבת של נשים וגברים במקום. זה היה ברוגז אמיתי, לטובת מצביעי הפריימריס שלדעתה מתעבים את נשות הכותל שהביאו עלינו את המתווה, את הבצורת ואת אלי טביב לבית"ר. והנה – למחרת תשעה באב, ודקה לפני שכל עם ישראל ברח לשפת הים מאימת החום הנורא של השבוע, אבן מאבני הכותל, נשרה ממקומה וריסקה את רצפת העץ החדשה שהוקמה במקום שיועד לתפילה המשותפת. שרת התרבות עטופה במצנפת לבנה וצדקנית אך במכנסיים, הופיעה שם במהירות האור ותבעה את דקות התהילה הפרטיות שלה ליד הכותל האהוב. אבל, מעשה שטן, מי שגנבה ממנה את ההצגה באותו אירוע היתה אישה חרדית, דקה ושברירית, רכת דיבור וצנועה, שהתפללה במקום כשהאבן כמעט והרגה אותה. הסתכלתי בתמונה שוב ושוב – ואי אפשר היה לטעות: על המסך היה כתוב שזאת דניאלה גולדברג, שבשילי תמיד תהיה דניאלה הורביץ, הג'ינג'ית עם שתי הצמות הקטנות שאיתה ביליתי מגן הילדים ועד לסוף התיכון. אחרי שנפרדו דרכינו היא התקבלה לבית הספר לרפואה ובמקביל גם לבית הספר הגבוה למוסיקה ג'וליארד בניו יורק. מי שהכיר אותה מקרוב ידע שהיא גאון, אבל נפשה הסוערת הוליכה אותה להרפתקאות שונות וחיפוש דרך שהסתיימו די מהר כשלקחה על עצמה אורח חיים דתי מאד, חרדי. הרב עדין שטיינזלץ שאצלו למדה צירף אותה לכיתת הגברים שלימד משום שהיא בלטה מעל כולם. היא גזרה על עצמה חיי צניעות קשים: בוקר בוקר, היא מתפללת ליד הכותל המערבי לפני שהיא הולכת לבית המרחץ שם היא עובדת כבלנית. זהו – בלנית, בתחתית ההיררכיה של משרתי הקודש. כשראיתי אותה בטלוויזיה חשבתי על כל האנשים שלמדו איתנו בבית הספר, על הרופאות והרופאים, המדענים ואנשי הצבא, הפוליטיקאים והעיתונאים, מורי הדרך והמתמטיקאים, חוקרי השב"כ הסוציולוגים הסופרים והצלמים, איך כל אחד הלך למעשה בדרך שנסללה עבורנו מראש.  חלקנו זכה בכבוד וביקר, בממון ובכוח, ולפתע הופיעה דניאלה שכל חייה היא מבקשת את קירבת האלוהים, ובחמש עשרה השניות של התהילה שנפלו עליה בעל כורכה, הודתה לאלוהיה שחס עליה והבטיחה שלהבא תישמר ותתפלל כמו כולן במכלאת הנשים שיש שם, ואחר כך פרשה לעבודתה בבית המרחץ, ונעלמה.

שבת שלום.

‏יום שישי 27 יולי 2018

 

בתמונה: משמאל – טיול צופים 1965, דניאלה כורעת משמאל, עם רותי, נורית, עפרה, אורית ויעל, ומימין – דניאלה השבוע, בתמונה שצילם אלכס קולומויסקי, מאתר YNET