מפעם לפעם, ובעיקר בְּימים של צפייה לקסם גדול שיקרע מעלינו את קורי העכביש הסמיכים הקושרים את ידינו, אני חושב על הקוסם האגדי הארי הודיני. אני לא זוכר אותו באופן אישי: הוא מת שנים רבות לפני שנולדתי, אבל במאה העשרים, כשרצית לומר על מישהו שהוא עושה את הבלתי אפשרי, אמרת שהוא ממש הודיני. פלא פלאים לא מוסבר.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, גם הארי הודיני היה יהודי שעשה הכל כדי לשרוד. הוא נולד למשפחה הונגרית שהיגרה לארה"ב ושמו היה אריך וייס, הוא חלם להיות שחקן אבל התמחה בלהטוטי קלפים. עד מהרה הוא עבר למופעי היחלצות, חרש את אמריקה לאורכה ולרוחבה ובכל מקום נחלץ מאזיקים, משרשראות, מחבלים ומחליפת משוגעים, כשבכל פעם התעלול נהיה מסובך יותר. היו טובלים אותו הפוך בחבית של מי קרח כשכולו אסור בשלשלאות, ואחרי שתי דקות הוא היה בחוץ. באפריל 1908 הארי הודיני קפץ מהגשר ליד אוניברסיטת הרווארד לתוך מימי נהר הצ'ארלס כשהוא אזוק בשרשרות ברזל כבדות. 20,000 צופים נרגשים חיכו בנשימה עצורה, עד שהוא נחלץ מהמים לקול שאגותיהם. מפעם לפעם הודיני העלה את מינון המנעולים והשרשראות, ובכל פעם נחלץ. הקריירה המופלאה שלו היתה השראה למאות חקיינים, והשם הודיני הושאל ממופעי ההיחלצות מהמעמקים, לזירה הפוליטית ולעולם הפשע. איך להיחלץ כשאין סיכוי.

גם לנו יש הודיני. עברנו איתו כבר כמה מערכות בחירות ואינסוף משברים, ותמיד, כשכולם מסביב בטוחים שהפעם הוא לא יצליח לצאת מהמים, הוא יוצא מהבור בחיוך זחוח, רק כדי להעלות את ההימור: פעם אחת הוא נכנס ראש בראש בנשיא ארצות הברית, פעם אחרת מקסח את הצורה ליהדות ארצות הברית, לעמותות, לבית המשפט העליון, לשרים שלו, וככל שהמנעולים כבדים ומסובכים יותר, כך הוא נהנה וממשיך להצגה הבאה. מה שבסוף הרג את הארי הודיני לא היה המנעול שאי אפשר לפתוח אותו: זה היה אגרוף בבטן מבריון אחד, ג'יי גורדון וייטהד שמו, שאיתגר את הודיני שטען שיש לו שרירי בטן מפלדה, עד שוויטהד קרע להודיני את המעיים והוא נפטר בגיל חמישים ושתים. השאלה הגדולה שנותרה מהשבוע החולף היא האם זה היה השבוע שבו הקוסם שלנו חטף את האגרוף הלא צפוי: לא מנשיא ארצות הברית, לא מהמלך חוסיין, מאבו מאזן או אפילו מאבי גבאי. הצחקתם אותו. את האגרוף הלא צפוי הוא חטף מהידידים, בכותרת המהממת בעיתון 'ישראל היום', שכתב שהקוסמות שלו היא רופסת ומבוהלת, אחיזת עיניים. במשך שנים התרגלנו לקרוא בעיתון הזה על הוד קוסמותו, ובחינם, שתינו כל מילה כדבר אלוהים חיים. ומה נאמר עכשיו? ואולי זה היה האות, שוס בין העיניים שהקוסם חטף, שממנו לא יקום? חסידים מושבעים בטוחים שהקוסם שוב ייצא מהמים, יעמיס על עצמו עוד ועוד משקולות, ויביא אותה בקסם חדש ואמיץ פי כמה וכמה. משפת הגוף והשתיקות אתה למד שהקוסם עצמו לא לגמרי בטוח.

שבת שלום.