מפעם לפעם מוציאים מהארון את הביטוי המתעתע "קשה להגזים", ומשתמשים בו כשרוצים לומר עד כמה חמורה, למשל, פרשת הצוללות: הנשימה נעתקת למשמע הפרטים, הרי זה לא יכול להיות שדבר כזה קרה, איך עוד אפשר לומר "זה נורא' ? קשה להגזים ולכן אומרים חורבן, שואה, זעזוע, בחילה – כל המנעד, שהרי קשה להגזים.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, כשבכל העיתונים מתרכזים בפרטים שלגבי חומרתם קשה להגזים, אני מבקש דווקא להתרכז באירוע קטן שאין בו, לכאורה, ולו גרם אחד של הגזמה: בסוף השבוע שעבר זימן ראש הממשלה קבוצה של שרים וחברי כנסת נאמנים, ודחק בהם לחרף את נפשם למען המשך כהונתו ושמירת מורשתו ארוכת השנים. אחד המשתתפים בפגישה היה חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד, שמיד בתום הישיבה חירף נפשו מול מצלמות הטלוויזיה ואמר: "הגיע הזמן להפסיק להאשים את ראש הממשלה בכל דבר שקורה במדינה. אנחנו יוצאים להתקפה. יותר לא נשתוק", ומשום שהציווי לא לשתוק מקובל עלי, כדאי לספר כאן שלפני חודשיים הוזמן חבר הכנסת זוהר לחקירה בעניין חריגות בנייה מפליגות בבית שהוא בונה בשכונת 'כרמי גת' שבקרית גת. ולא הייתי נזכר בעניין אלמלא פורסמה ביום שלישי האחרון ידיעה קטנה בעמוד 26 בעיתון 'ישראל היום', שסיפרה כי ועדת האתיקה של הכנסת החליטה להטיל על חבר הכנסת זוהר הערה, שזה מין נו-נו-נו ציבורי, מבלי לפנות למשטרה, על שפעל בניגוד עניינים לטובתו ולטובת רעייתו. איך פעל? מתברר שח"כ זוהר הוא גם היושב ראש של הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי, (יש ועדה כזאת בכנסת), וכיושב ראש, הוא זימן שלוש ישיבות, שבהן ניסה לקדם את בניית התשתיות בשכונת 'כרמי גת'. מה שהוא שכח היה להודיע לוועדה ולציבור, שאשתו היא מתווכת דירות בשכונה החדשה, ולה חמישה נכסים במקום, ואילו הוא עצמו בונה שם את ביתו רחב הידיים, זה עם חריגות הבנייה המופלגות. למזלו של חבר הכנסת זוהר העניין נגמר בוועדת אתיקה, אבל כל מי שעוקב אחרי פרשת הצוללות ושאר הפרשות מסדרת האלפים, יודע שאלה החומרים שבגללם הוציאו השבוע קציני צה"ל בכירים ועורכי דין שהם גם בני דודים מן המיטות החמות שלהם, וגררו אותם  לחדרי החקירות, והחשד המשותף כמעט לכולם הוא הפרת אמונים הנעשית בשם הצדק החלוקתי – כלומר – הגדלת חלקך בדרכים לא ישרות ועל חשבון הציבור. ואם אתם רוצים להבין מה כל כך נורא בפרשת הצוללות תעיינו לא רק במי שמסובך בה אלא גם במי שהוצב בקו ההגנה של האתיקה הציבורית והשוויון החברתי. בהחלט ניתן לומר, ומבלי להגזים, שבימים שבהם ראש הממשלה חוזר לאהבתו הראשונה – הכדורגל, כדאי לו לבחור שחקני הגנה ראויים והגונים, ולא רק כאלה שנבחנים במידת נאמנותם למאמן.

קשה להגזים בחשיבות העניין.

 

התמונה: לשכת העיתונות הממשלתית