בחדר הכושר במועדון הספורט של קיבוץ רמת רחל יש חלונות גדולים אל הנוף, ובשבת בבוקר, היום, מעט אחרי הזריחה, אור הקיץ הבוהק צבע את בתיה של בית לחם בלובן זהוב ושמי התכלת נקשרו מעל בתי העיר הקרובה ואין בהם ענן. עליתי על המכשיר, עליתי וירדתי בגבעות דמיוניות עד שעייפתי מהמראה והדלקתי את הטלוויזיה הצמודה, ומשום מה עברתי לערוץ 11 כדי לראות מה משדרים שם ב 'כאן', ובדיוק אז התחילו לשדר את הסרט הנפלא של יאיר קדר על יוסף חיים ברנר, שהופק על ידי הערוץ הראשון במסגרת סידרה על הסופרים העבריים שנקראת 'העברים'. בתקופה האחרונה התעורר אצלי שוב עניין בברנר ובעיקר ביחסיו עם עגנון שאני גר בשכנות לביתו, וסיפורו משתלב בהיסטוריה העברית, היחסים עם השכנים הערבים עד עצם היום הזה, שאני מעורב בהם לא מעט.

ואולי היתה זאת האופוריה הגדולה ששוחזרה בדי עמל בתקופה האחרונה, במלאת חמישים שנה לניצחון ולנס, נס שחיזק את התחושה שאכן, אנחנו העם הנבחר, שכולנו שליחים של מעשה אלוהי שתכליתו כיבוש הארץ, שגרמו לי להתרכז בסרט תוך שהזיעה ניגרת ממני. זה המסע שיסתיים לאחר שבית המקדש יוקם שוב במקום ששם עמד, וכל מה שאנחנו עוברים בימי חיינו מאז נועד להכין אותנו לרגע הזה. בין דברי הפרשנים הנפלאים, שיחזור חייו של י.ח. ברנר תפסה את עיני ציטטה מהספר מכאן ולכאן' . וכך אמר בו ברנר בשנת 1908.

"בהנאה חריפה ותאוותנית הייתי מוחק מן הסידור של העברי בן הדור את ה"אתה בחרתנו" בכל צורה שהיא. עוד היום הייתי עושה זאת: מגרד ומוחק את הפסוקים הלאומיים המזויפים עד לבלי השאיר זכר. כי הגאווה הלאומית הריקה וההתפארות היהודית מחוסרת התוכן לא תרפא את השבר והמליצות הלאומיות לא תועלנה כלום".

ברנר אמר.

ב 3.5.1921 בעיצומם של המאורעות ביפו שהחלו מספר ימים קודם לכן, נרצח ברנר בידי תושבים ערבים, הוא ועוד חמישה אנשים שהסתתרו עימו בבית האדום, בפרדס ממזרח ליפו.

אחרי שגמרתי לראות את הסרט ושרפתי 621 קלוריות שכוסו מיד בארוחת הבוקר, שחיתי עוד מעט וחזרתי הביתה. שווה לראות את הסרט. יש ביו-טיוב.

https://www.youtube.com/watch?v=aHYl3iyXlrQ