בשלב הסיכומים מנסים לבחור את אנשי השנה והרשימה ארוכה: בתחילה חשבתי על יו"ר רע"מ מנסור עבאס, בכל אופן זאת הפעם הראשונה שבה חבר כנסת ערבי מקים ממשלה במדינת ישראל. במחשבה שניה נדמה לי שכולם יבחרו בו ולכן חשבתי לבחור במישהו שאף אחד לא שם לב אליו: המאבטח של יאיר נתניהו. חישבו לרגע: מדובר בעובד מדינה עלום שם שהיה צמוד לבנו של ראש הממשלה לשעבר מאז ילדותו של הבן ועד לשנות השלושים לחייו. הוא פרש בדממה אל הלא כלום, מה הוא יעשה עכשיו? מהרבה בחינות הוא איש השנה אולי איש העשור שחלף, עם כל מה שהוא מסמל בזמן שעבד ובעיקר עם פרישתו.

אחר כך עברתי למיליארדרים החדשים, כמה מאות צעירים שיש להם חשבון בנק של מדינה, ולמולם חשבתי על זוג צעיר שכבר יודע שאף פעם לא תהיה לו דירה משלו, העולם החדש פלט אותם, גם הם אנשי השנה ואולי אנשי העשור.

אנשי השנה הם גם הטריליונרים שבשעה שממשלות העולם לא יודעות איך לגמור את השבוע הם ממריאים על כספם אל החלל, ומסמנים את הכיוון למי שמבקש לשרוד בשעה שכדור הארץ מגיש כעת את החשבון על מאה שנים של בזבוז מופקר של משאביו. ואולי כדור הארץ הוא סמל לשנה שחלפה, אולי לעשור, זה שהיה אך בעיקר לאלה שיבואו.

יש לי פינה חמה בלב למתעמלת המדהימה סימון ביילס שפרשה באמצע האולימפיאדה ובכך סימנה אפשרות שגם הגיבורים הכי גדולים הם בני אנוש והניחה לפחד המוצדק מפני התרסקות להכריע אותה, והחליטה שהיא לא קמה יותר בבוקר כדי לרצות את כולם ויש לה חיים משלה.

לרגע חשבתי על ד"ר אלרואי פרייס ואחיותיה שלאט לאט לוקחות פיקוד על העולם, ולבסוף נשארתי עם המנצח הגדול: אינו גוף ואין לו דמות הגוף, אבל הוא משנה את צורתו בלי הפסק וזרועו הארוכה של העולם לא מצליחה להגיע אליו: זה הנגיף, המשהו הזה שיש לו כושר הישרדות ותנועה מופלאים, הוא משנה את צורתו ואת התנהגות בני האדם, מפיל קורבנות במיליונים, ולעת עתה במשחק השח העולמי הוא מוביל ובביטחון ניכר. מה נשאר לעשות? להתגונן, להירגע, להגן על הילדים והנכדים, העולם שלהם יהיה מסובך וקשה הרבה יותר מכפי שהיה לבני דורי, הלילה נרים כוסית גם לכבודם, בתקווה שמכל הסלט הזה ייצרו עולם טוב יותר.

שבת שלום ושנה טובה.

‏

בתמונה: מטע הזיתים שבין רמת רחל וצור באהר, השבוע. שריפה? סוף העולם? לא, זה אור הזריחה שעולה מעבר להרי החושך.