וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, כדי להבין את המצב הישראלי ערב חג הסוכות תשפ"א צריך שתי מסכתות סוכה: האחת היא זאת שמגדירה את הסוכה שנבנית על ידי נשים וגברים, וכבר היא פסולה, וככל שבוניה מקפידים על הרווחים תמיד ישנם עלים סוררים שנושרים מן הסכך שלה לרחבה הגדולה שבכניסה לרחוב בלפור, ושוב יש שם רעש כמו בכל החודשים האחרונים. משום כך בערב החג הזה הוחלט שזאת סוכה שצריכה טיפול דחוף: רבי בנימין אחד אומר רק מי שגר 500 מטר מבלפור יכול לבוא בה, ורבי בנימין הַכָּפִיל אמר 1000. הסכימו על אלף, ומיד גילו שכל ההמון הבלפוראי ועוד כמה אלפים סוררים דוהרים בשיירות בכבישים ועומדים על הגשרים הסמוכים לביתם וממשיכים לזעוק – בושה בושה! ושוחד מרמה והפרת אמונים, ומצפצפים בצפצפות שלהם וזה מביא לשם מיד את כל ערוצי הטלוויזיה שצריכים למלא איכשהו את השידור.
הדבר מרגיז עוד יותר את חכמינו שהזעיקו את אנשי הצבא והמודיעין והחליטו על 500 מטר אלא שאז התברר שאנשים מתפזרים בפינות הרחוב לאלפיהם וחוסמים את התנועה, ולכן הקטינו את הרווחים עד שהיו ללוח אחיד שלא ניתן עוד לראות מבעדו את הכוכבים, ואי אפשר לדעת מי ברא את כל אלה. אז, כשנראה היה שהכל נסגר ונאטם, התברר שאנשים זולגים מבעד לחרכים והחלונים, ועולים לגגות, ומניפים דגלים שחורים, ותחנות השידור מעלות רחפנים, ומלאכים עולים ויורדים ואין די חיילים ושוטרים להוריד אותם משם, ולכן התקינו תקנה שהכל אסור, רק לשבת בבית, לשתוק ולא לזוז. אז מתברר, שהצעירים שביקשו להקים כאן את חייהם והגיעו לסוף הדרך מוקדם מדי, יאמרו לכו לעזאזל, וישטפו את הרחובות וילכו לים, ויתגוששו עם השוטרים, ויאמרו עכשיו לפחות אנחנו רואים את הכוכבים.
ובוודאי תשאלו – ומה קורה בצד השני, בציבור החרדי? שם אין שינוי. במצוות הרבנים והמנהיגים הפוליטיים הם ממשיכים לעשות ככל העולה על רוחם, וארבעים אחוז מהנדבקים במגיפה בישראל הם חרדים. "מטריד" הגדיר זאת בנימוס צאר המגיפה, מטריד. לך תצפה אחר כך להבנה של צעיר חילוני בתל אביב שהפסיד את מקום עבודתו ונדרש להיסגר בבית שאין לו, להמשיך ולקבל את מאזן הכוחות הזה.
על גופתו.
שבת שלום ומועדים לשמחה.
בתמונה: 4 סוכות כשרות. צילמה יעל יערי 2015