מפעם לפעם, כלומר פעם בשנה, 1 בספטמבר שנת לימודים חדשה. הסתדרות המורים, חדר מצב, שלום כיתה א', תיק ענק, טושים ומחק, ילד שנשרו לו כבר שתי שיניים, ראש הממשלה אומר שגם הוא היה. יאללה, תתחילו. אנחנו לא רוצים לשמוע ציוץ מהכיוון שלכם.

ולמרות שיש לי עדיין אינטרס אישי במערכת החינוך, בפעם הזאת אני קורא למורים–עיצרו. אל תתחילו בכלל. לא בגלל כסף אלא מהסיבות הכי עמוקות: מה בדיוק אתם הולכים ללמד ואת מי? יש כמעט 30,000 תלמידים עקורים מבתי הספר שלהם. מה תאמרו לחבריהם לכיתה – מתי הם ישובו? למה? והאם בכלל? מה תספרו לילדות והילדים על התארגנות אזרחית –במשך שנתיים הם ראו את ההורים שלהם יוצאים לרחובות עם דגלים, שואגים, חוטפים מכות ונכשלים. שנים סיפרתם להם על ביטחון ועל זרוענו הארוכה, וכל בחור וטוב לנשק – וגם זה הוא סיפור נורא של כישלון. ומה עם מאות אלפי הבחורים הטובים בישיבות? איך תסבירו? והגליל? יש מפה על הקיר? והאם בשיעור האזרחות תלמדו את עיקרון הפרדת הרשויות? תדברו על תפקידו של בית המשפט העליון? למה שהילדים יאמינו לכם כששרי הממשלה מצפצפים על החוק? מה תאמרו על אחריות המדינה לאזרחיה? כן – גם אלה השבויים, חומר הגלם של העיסקאות. יש ספרות על זה?

או לימודי התנ"ך: מה עושים עם כל בלבולי המוח על הַגֵר הַגָּר בתוכנו? התכוונתם לשוויון לאזרחים הערבים? מאיזה ספר תלמדו את זה? ואם תעזו להביא מקורות זרים ונאומים ישנים של שולמית אלוני – מה תעשו מול האיומים של "אם תרצו"? עם השיימינג? עם האיום על חייכם? מה אתם חושבים – הילדים לא ראו טלוויזיה או שמעו רדיו בשנים האחרונות והם לא יודעים שכל הדיבורים האלה על שוויון הם בלוף? או – לא תרצח. אחרי שנת דמים איומה שכזאת – מאות מקרי הרצח במגזר ועד ירי לא מפוענח של נוער הגבעות כשמעל הכל קריאת היגון הנוראה שהותרה לפרסום באמצע המהדורה. דם הוא המוצר הזול ביותר אז שוב תספרו להם על קדושת החיים? וטוב למות? באמת?

מפעם לפעם אני חושב שהזיכרונות שלי ממערכת החינוך לא שווים יותר. טרחנות של בומר. אז הגיבורים היו מעטים ורחוקים. היה יחד אמיתי עם כובע טמבל, עלייה, כיבוש השממה, שלמת בטון, דירת שיכון קטנה, וטרומפלדור שהיה גיבור. צריכים היינו לעבור כמה מלחמות כדי שנבין שלמות זאת לא מציאה, ובכל אופן הלכנו למילואים וגידלנו דור של ילדים שגם הם עושים את זה וגם ילדיהם עד אינסוף. מה תלמדו? איך ייראה העתיד שלהם? הרי אין לכם מושג וגם לא אחריות, אז תעצרו, תחשבו ותבחרו דרך חדשה. קשה ללמד על בסיס של כישלון. את התקווה תצטרכו להמציא יחד עם התלמידים שלכם.

שתהיה לכם שנה מוצלחת. אני לא מקנא בכם או בתלמידים שלכם.