מפעם לפעם אני חושב על התאווה להרוס, על צי הדחפורים העצום שהקמנו, על כף הדחפור המכרסמת בתים ושדות שהיתה סמל לריבונות ולשלטון. בית המשפט העליון אישר את בקשת המפקד הצבאי, הדחפורים עלו, המפוצצים הטמינו, ובערבו של יום נותר רק חיבוק הניצחון של ההורסים, אדוני השר, המשימה הושלמה.

מפעם לפעם אני מפשפש בהיסטוריה החדשה שלנו ומגלה שההריסות הפרועות האלה התחילו במקום שבו רצינו למחות משהו מההיסטוריה, לא להותיר שריד לבושה או לתקווה. זה התחיל בהסכם השלום עם מצרים: בהשקעה של מיליארדים הקמנו בראשית שנות השבעים באזור פיתחת רפיח אלי סיני, שורה של ישובים עם כמה עשרות בתים, שדות מעובדים ואפילו עיר מחוז קטנה עם כמה רחובות תחנת דלק וסופרמרקט. עשר שנים אחר כך, כשהסכמנו לסגת לגבול הבינלאומי תמורת שלום עם מצרים השורר כבר ארבעים שנה, הרסנו הכל: רמסנו את הבתים, חלק מהם פירקנו כדי לקבור בחולות אצלנו, חרשנו את השדות ועקרנו את העצים. אם לא לנו – זה לא יהיה לאיש. כף הדחפור נועדה למחוק את ההיסטוריה, לא היינו כאן, לא בנינו מגדלים באוויר, מאחורינו נותר רק תל, בעוד אלפיים שנה ארכיאולוגים יחטטו בהריסות וינסו לפענח מה קרה שם. אחר כך בא פינוי הישובים ברצועת עזה. גם שם – היו ישובים פורחים שפרחו לא מעט בזכות זעתם של תושבי עזה שלא היו להם בתים כאלה, ובאותה עליצות רומסת הפלנו את הגגות על עשרות ומאות בתים, אם לא לנו – הם לא יהיו לאיש, מחקנו אותם מן השטח בכדי שיימחקו גם מהתודעה. כף הדחפור שנצרבה אז בתודעה לא מפסיקה לבקש נקם במקום אחר, למשל בוואדי חומוס שעל גבול המדבר. יש שם גדר זמנית באיזור זמני ששרטטו אנשים, דרך צרה מובילה אל גדות נחל קדרון, וזה המקום שבעל כורחו היה לסמל במאבק על הריבונות, על המאזן הדמוגרפי המתעתע, יידע כל אדם שמתחיל לבנות את חייו במזרח ירושלים שמעל הכל מרחפת כף הדחפור שלא תהסס מלנגוס ולנתץ. זאת כף הנפץ הנוקמת שהרסה כבר מאות בתים כי זאת נקמתנו במבקשי נפשנו, אגרוף פלדה שמוחק בתים אך לא את הזיכרון, תשאלו את מפוני גוש קטיף, תשאלו את הילדים בצור באהר. כף דחפור חסרת רחמים מפלסת לעצמה שביל בהיסטוריה שאיש לא יודע לאן הוא מוביל.

מפעם לפעם אני חושב על האירוניה שהיתה השבוע: בית המשפט העליון התיר לעלות עם דחפורים על עשרות בתים כדי לקיים את החוק, כשבפינה מחכים הדחפורים שיעלו על בית המשפט העליון כפי שכבר הובטח. כשזה יקרה, כנראה בקרוב, כף הדחפור תנצח ניצחון סופי את כף החסד והמשפט.

שבת שלום.

צילום: Wisam Hashlamoun/Flash90