מפעם לפעם אני רוצה להקדיש את הפינה הזאת לשעה שבה היא משודרת ברדיו, ברשת ב' בפתח התוכנית של ירון אנוש: יום שישי, ארבע אחרי הצהרים, שעה של הזדככות, הרפייה, התכוננות התרגשות. תם יום חולין, הבית מלא בריחות החמים של סעודת הערב, ובדלת כבר ניצבת שבת המלכה.

אפשר להתפייט כהוגן על השעה הזאת. זוכרים את ביאליק? המשורר הלאומי. כמה יפה הוא כתב ואנחנו בילדותנו שרנו: הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת נִסְתַּלְּקָה / בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה./ הִנֵּה הִיא יוֹרֶדֶת הַקְּדוֹשָׁה, הַבְּרוּכָה / וְעִמָּהּ מַלְאָכִים צְבָא שָׁלוֹם וּמְנוּחָה/ .בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה! בּוֹאִי בּוֹאִי הַמַּלְכָּה. או כפי שכתב יורם טהר לב על השעה הזאת – אַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם/ כָּרָגִיל עוֹד חַם. / בְּשִׁדְרַת הָאִזְדָּרֶכֶת / תִּינוֹקוֹת לוֹמְדִים לָלֶכֶת / לְבַדָּם. / רוּחַ עֶרֶב מִתְפַּרְכֶּסֶת / מְבִיאָה אֶל הַמִּרְפֶּסֶת / רֵיחַ שַׁחַת וְאַסְפֶּסֶת, / וּקְצָת נַחַת גַּם.

מפעם לפעם מתחשק לי להתפייט על השעה הזאת, על הרווח הדק שבין קודש לחול. אחרי הדברים האלה ברדיו פוליקר ישיר את אחד משיריו ומשם ירון יפליג ליוון, סטמניס או חאריס ישירו את לחניהם הנוגעים ללב שאף מילה מהם איני מבין, או אז השבת כבר תתרונן מכל חלון, הילדים ירוצו אחרי הוריהם במדרכה שמול ביתי בדרך לבית הכנסת והדרת עולם תנוח על הערב.

ברגע הזה בדיוק, לפני שבוע, בהתנחלות הבלתי חוקית 'עוז ציון' עשו קבלת שבת אחרת: הכינו את מיכלי הדלק, טענו את כלי הנשק העירו את הכבשים ויצאו לתפילה וסעודת שבת בחצרות הכפר הסמוך בורקה. זאת היתה הפתעה גמורה: בדרך כלל ההצקות לתושבי המקום מתרחשות בלילה ובוודאי לא בשבת. כך הוצת המסגד בכפר בורקה בחורף 2011. כך היה כשתושבי המקום נאבקו נגד הישוב מגרון שהוקם על אדמתם הפרטית עד שהוזז משם. אחר כך הוקם המאחז הבלתי חוקי 'עוז ציון' שממשלת ישראל ניסתה להוריד מדי פעם אך אחר כך הניחה לאנשים לשוב למקום ואף שלחה חיילים כדי לשמור עליהם.

וכך, בשולי הכפר התרחש המפגש המיוחל לכבוד שבת המלכה: אבנים התעופפו, הנשק נשלף והיורה ירה. קוסאי מעטאן נפל שדוד. היורה נפגע בראשו מאבן וחולץ על ידי החיילים שהגיעו למקום. מימוש האסטרטגיה של חיכוך אלים ובלתי פוסק כדי להביא לבסוף לגירוש הפלסטינים דחתה את השבת שכבר נכנסה. מה אמרו בבתי הכנסת באותה שבת? האם הרצח הזה יש לו משמעות? על ידי מי הדם שנשפך לשווא?

איך ביאליק כתב? בָּרָּכוּנוּ לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם.

ולא שלום ולא בטיח.

רק שפיכות דמים וטרור שלא מפסיק לרגע. גם לא בשבת.

שעה קשה, יום שישי, בין ערביים, עוד מעט ותבוא שבת המלכה.

הצילום: של NASSER ISHTAYEH מרשת AP