מפעם לפעם אין מה לומר. מה שיוצא זאת רק אנחה כבדה.

כי מה נאמר?

לא חשבנו שזה יקרה, הכל היה נעים כל כך, הבורסה עלתה, הגשם ירד בעיתו, הקורונה נעלמה כלא היתה, ולפתע יחידות הנשק האטומי הועמדו בכוננות, ובעידן הזה, כשמנהיג עם פנים סתומות מוביל צבא לתוך מדינה שכנה והורס אותה, גם נשק אטומי זאת אופציה. ואם כך–למה כולם נמלטים בשיירות שאין להן סוף? אולי זה בגלל הצ'צ'נים. בידיים שלהם הסוף אכזרי במיוחד.

ומה זה אומר לכל אחת ואחד מאיתנו? זה אומר שהסוף יבוא בחטף, בלי שום סלקציה. ואם נבטל את הנסיעה בפסח זה יעזור? ואנחנו הרי מוכרחים לנסוע השנה, אחרי שנתיים בקורונה לא מגיע לנו?

לא. שום דבר לא מגיע. גם לילדה הקטנה שתקועה עם אימה בקור ובבוץ ליד הגבול לא מגיע, ולאלפי המתים לא מגיע ולמיליון העקורים לא מגיע, ולמאות אלפי הסורים שעליהם עשו את הניסוי הראשון של הפצצת ערים היסטוריות גם לא הגיע למרות שהם לא היו אירופאים מנומסים. כשזה מגיע לרצח המונים אין הבדל בין דת גזע מין ולאום.

מפעם לפעם, כמו בכל מלחמת עולם, ובמיוחד כשאין לך שום אפשרות לשלוט בגורלך אתה עסוק בחיפוש האשמים. האינסטינקט הראשון זה להאשים את הקורבן: הוא לא התנהג יפה, הוא עשה פרצוף, הוא חרא של טיפוס והוא שווה מכה.

היהודים היו אשמים ביהדותם, הזקנים אשמים בזקנתם, הרעבים אשמים בטפשותם ובאוזלת ידם, החולים אשמים בקורונה, הילדה שירו לה רימון לפרצוף אשמה כי היא עברה שם, והאם השכולה שאיתמר בן גביר קרא לה רוצחת אשמה במות בנה. אם לא היתה יולדת אותו הוא לא היה נרצח. תמיד יש מישהו נחות יותר שיישא באשמה. גם האוקראינים שהתבסמו מהחופש, מההיי טק ומהתקווה -אשמים. לא יותר פשוט היה להיכנע?

זה משעמם להאשים רק את פוטין. צריך בעד ונגד. פוטין הרי לא יכול להיות האחראי היחידי לזה שאי אפשר יהיה לנסוע בפסח. האמריקנים אשמים וכמובן בנט ולפיד. וגם כל מי שלא הצביע בעד טראמפ.

אסור להתבלבל: אין כאן בעד ונגד: רק פוטין אשם. הפוליטיקאים יכולים לשחק

באינטרסים. הגבול הצפוני, רוסיה עצבנית, משהו גלובאלי, ותיווך. אנחנו האנשים

הקטנים תקועים עם הצער והתדהמה ועם והידיעה המבהילה שלא תמיד יוכלו להגן עלינו.

מסקנה? בטח שניסע בפסח. באבו אבוה ניסע. נשאיר כאן את בנט ולפיד שיתווכו כי זאת המומחיות שלהם, וניסע. איך אומרים? משנכנס אדר מרבים בשמחה.

ושימות העולם.

איור: ה Daily Express