מפעם לפעם ובעיקר בפרוס החגיגות לציון 75 שנה למדינת ישראל צריך לעשות חשבון נפש וגם חשבון החומר כדי לראות מה קרה כאן בכל השנים האלה.גם שונאיה הגדולים של ישראל יכירו בכך שההיסטוריה שלה היא סיפור הצלחה משוגע: קודם כל מפני שהמדינה שרדה. בשנים הראשונות היו מי שחשבו שזה ייגמר תוך כמה שנים. היא צמחה במהירות עצומה, האוכלוסייה גדלה פי 15 מאז שהמדינה הוקמה, הכלכלה שלה הכפילה את עצמה כל כמה שנים, תוחלת החיים היא התשיעית בעולם, יש לה תל"ג לא ייאמן למרות ש 20 אחוזים מתושביה מדירים עצמם משוק העבודה, היא חברה במועדון המדינות המפותחות, יש לה דירוג אשראי גבוה, היא בנתה מערכת חינוך ומערכת בריאות, הייטק, וגם קשרים בינלאומיים יוצאים מהכלל. אחרי מלחמות עקובות מדם היא חתמה הסכמי שלום עם הגדולות והעשירות במדינות ערב ויש לה צבא חזק עם יכולות שרק מקורות זרים יודעים עליהם. היא נמצאת במקום העשירי במדד האושר בעולם, ובמקום התשיעי בתוחלת החיים. נכון – בשנים האחרונות היא יורדת בהתמדה במקומה במדד השחיתות העולמי, אבל היא עדיין בשליש הגבוה בעולם. את כל זה היא עשתה כשהיא נתונה במאבק מתמיד עם העם הפלסטיני שנתון למרותה, וכיבוש שלא נגמר.
השאלה כמובן היא – אם זה עבד לא רע עד עכשיו – למה לתקן? אם זה לא שבור, למה לשבור? למה לסכן את היחסים הבינלאומיים, את מערכת החינוך, את התקשורת הפתוחה, את הקשרים עם יהדות העולם, את היציבות הכלכלית, את מערכת המשפט, את ההתאמה הבלתי אפשרית בין היהודי לדמוקרטי, את הסכמי השלום – הכל רק כדי להגן בחוק על השחיתות הציבורית? מה היה רע בזה שאימת החוק קשרה את ידיהם של פוליטיקאים שביקשו למעול בתפקידם? מה נגרע מהכבוד הלאומי והביטחון הלאומי? האם פתיחה של חזיתות כה רבות בישראל פנימה וביחסינו עם העולם יעשה את ישראל בטוחה יותר? טובה יותר? מישהו ערב לכך שבתום השיפוצים שמשנים את הנוף כמכת ברק לא ייפערו פתאום בולענים שאנחנו נמצא את עצמנו בתוכם? אנחנו כבר למדנו שכשמסתערים על הטבע, כשלא בודקים בזהירות את כל ההשפעות האפשריות בסוף נפערים בולענים לא רק בים המלח אלא גם באמצע תל אביב.
עוד למדנו שכשאתה עושה ריסטרט למחשב מבלי ששמרת על כל מה שנאגר בו אתה עלול לאבד אוצרות שבנית ואגרת במשך כל השנים. יש למישהו ערובה שזה לא יקרה עכשיו? והאם מערכות האיזונים שהיו קימות עד כה לא היו חלק מחומת ההגנה שאפשרה את כל הטוב הזה?
אם זה לא שבור – למה לתקן?
