נסעתי מכיוון הר הצופים העירה ובדרך שברתי לעיר במזרחית לקנות חומוס אצל אבו עלי ("הרבה זמן לא ראינו אותך?! מה קרה? כרגיל – הגרגירים בקופסא בצד ורק שמן זית למעלה?") והייתי במצב רוח מצוין, וכשיצאתי בדיוק הגיעו שלוש מכוניות לקישוט בחנות הפרחים הוותיקה שבמרכז הרחוב – מרצדס, ב.מ.וו. וג'יפ טויוטה התייפו והתקשטו שם ליד פחי האשפה הגדולים ואריחי המדרכה העתיקים שהזוהמה דבקה בהן, הכל לקראת אחר הצהרים,והשיירות הצוהלות של החוגגים,  ולפתע הרחוב האומלל, המרכז המסחרי של העיר המזרחית שלא השתנה בכלום במשך חמישים שנה, שלא נוספה בו קומה, לא שטח חנייה או הדר של איזור מסחרי, נראה זוהר ואופטימי, ואני חשבתי כמה מהר הדברים יכולים להשתנות וכנראה שבקצב הזה אף פעם לא תהיה לי מרצדס כזאת.