מפעם לפעם אני נזכר בשיעורי ההיסטוריה אצל פרופ' יהושוע פראוור, ובסיפוריו על ממלכת ירושלים ומסעות הצַלְבָנים. באחד השיעורים הוא שירטט את מפת אירופה בחלוקה מקורית משלו: אירופה, הוא אמר, מחולקת לשניים בגבול שהוא קו-שמן-הזית: מצפון לגבול חיים אוכלי השומן, הציידים, פראי האדם שהרסו את תרבויות הדרום שפרחו לחומו ולטעמו של שמן הזית. מאז בכל פעם שאני מגיע למטע זיתים, בעיקר בתקופת הַמָּסִיק שהסתיימה השבוע, אני נזכר בסיפור הזה, בשסע התרבותי, ובטעם השמן ובמגעו אני חש את שורשיו ההיסטוריים כפי שהם רשומים על פני הגזע החרוש בצריבת השמש והקור.

וכפי שקורה יותר מאשר מפעם לפעם, תקופת הַמָּסִיק שכולה התחברות לשורשים, לתרבות, למסורת, לקירבה האנושית ולמאמץ המשפחתי, היתה גם לסמל המאבק על השליטה. על פי דיווחי הארגון 'יש דין' במהלך הַמָּסִיק השנה היו בשטחים 13 אירועים שבמהלכם מתנחלים תקפו מוסקים באמצעות יידוי אבנים, אלות ואף שימוש בנשק חם. ברבים מהמקרים חיילים שנכחו במקום עמדו מנגד ולא נקפו אצבע. היו עוד 12 אירועים שבהם הוצתו ונכרתו עצים. בסך הכל נשרפו 50 עצים נכרתו 500 בהם 200 עצים בני עשרות שנים באיזור שבין הכפרים נח'לין וג'בעה.  היו עוד אירועים של גניבת פרי והשבוע, לסיום, נשדדה והושחתה מִשְתָּלָה פלסטינית הסמוכה לישוב 'רחלים'. העצים נמצאו אחר כך בהתנחלות.

ושוב אני חוזר לסיפורי ההיסטוריה על קו שמן הזית ותרבותו. מיוון ורומי דרך בית המקדש ועד חכמי המשנה בגליל. והלב נשבר למשמע השתיקה על הפשע, ועל בזיזת הרכוש והתרבות.

מפעם לפעם, ובעיקר בתקופה הזאת של השנה, גם אני נמשך לרומנטיקה הארץ ישראלית של מָסִיק הזיתים שהגיע השבוע לסיומו. אלה ימים יפים של סתיו, האדמה נותנת את פריה, ועצי הזית שצומחים במשך אלפי שנים מתוך סלעי הגיר של הרי הגליל השומרון ויהודה, וכבר ראו את הכל, מַטִּיפִים את שמנם שהיה לסמל הארץ. בשבועות האחרונים חונכנו מחדש ששלום עושים רק תמורת שלום. לאמירויות אין גבול איתנו ואין להם עצי זית רק מדבר, נפט ובקרוב גם F-35 . לפלסטינים אין כלום מכל זה – רק עצי זית, חלקה פה, חלקה שם, זה מה שנשאר, אז אולי נעשה גם כאן שלום תמורת שלום? היד הכורתת תענש, וייכון שלום בין שווים ולא בין אדונים לעבדים. מי ששמן הארץ זורם בעורקיו יודע עד כמה התקופה הזאת יכולה לאחד בין אנשים. ויש יד זדונית ובוטחת שמבקשת לכרות כל סיכוי.

 

בתמונה: עצי זית שנגדעו בכפר מרייר שבנפת שכם. צילם: אלכס ליבק. מתוך הספר "מפעם לפעם" שהוצאתי לאור יחד עם אלכס ליבק. נמצא בחנויות הספרים או כאן באתר שלי.(בדף הבית)